הכנס, החינוך והטכנולוגיה

בעקבות כנס 'העיר' לחינוך בחולון שנערך השבוע

ביום חמישי האחרון, נכחתי בכנס 'העיר' לחינוך בחולון. הכותרת המזמינה לכנס אמרה כך: "תשכחו מכל מה שידעתם וחשבתם עד היום על החינוך. בואו ללמוד משהו חדש, דרך זווית הראייה של בכירי המשק, הכלכלה והטכנולוגיה". כותרת המשנה של כרזת הכנס היתה מאתגרת אף יותר: "פרספקטיבה חדשה על החינוך".

הכנס אכן היה מושקע, מתוכנן בצורה שונה מהרגיל (פאנל אנשי עסקים), מרחיב מבט (פאנל שגרירים חוצה יבשות, בלי נציג מאפריקה), חוצה דיעות, עמדות ומפלגות (ציפי לבני, אהוד ברק, גדעון סער), קושר עבר לעתיד (שחקנים המגלמים דמויות עבר), נעזר במתודולוגיות מעולם הפרסום והשיווק (גדעון עמיחי מציע כיצד למתג את המורה מחדש), מביט מבחוץ פנימה ('איך המורים נראים בעיני תלמידיהם ברשת', שהציג כפיר פראבדה). בקיצור, היה מרתק ומלמד, וגם מגבש פרופורציות במידה סבירה.

בקהל נכחו אנשי חינוך מובילים ותיקים ונמרצים (כמו הקיבוצניק הצעיר הנצחי אהרון ידלין, לשעבר שר החינוך שאיתגר את פאנל אנשי העסקים בקריאת ביניים) ובהפסקות אפשר היה 'לראות את הרשת' ואת ההתלהבות מהמפגש ואף מפתיחת שנת הלימודים.

בשבוע אחד מרוכז ועמוס אזכורים וכיסוי תקשורתי בנושא החינוך ושנת הלימודים הנפתחת, שבוע בו התפרסמו כתבות על חשיבותו של המחשוב ומקומה של טכנולוגיית המידע בחינוך, קראתי שלוש כתבות (במקרה ב 'מעריב'..) על יוזמה של איש עסקים היוזם מהלך של חלוקת מחשבים ניידים למורים על מנת שיסגרו את הפער בינם לבין תלמידיהם, על כך שאפשר לזרוק את הספרים ולעבור רק לרשת, ועל כך שארגון המורים מגשים את התוכנית וידאג למחשב נייד לכל תלמיד. לא היה אחד מהדוברים שלא דיבר מזווית זו או אחרת על רתימת המחשוב וטכנולוגיית מידע כך שבשילוב נכון יסייעו למעשה החינוכי, בתצורה מודרנית ומתאימה לעידן בו אנחנו מצויים, כלומר להסתייע במחשוב ובאינטרנט בתהליך הלמידה, במקום 'ללמוד מחשבים'.

אגב, אחד מנותני החסות לכנס, ערוץ 2, שידר את הכנס ברשת, ולצופים 'בבית' או ברשת ניתנה האפשרות לראות את ההתרחשויות במקוון. חבל היה לי רק שבכנס החשוב והמעניין הזה, לא הייתה גישה אלחוטית לרשת האינטרנט. דווקא היה מה לספר 'תוך כדי' ולשתף. זיהיתי גם כמה מכרים בפינות אחרות באולם, שרפרשו בתסכול בלפטופים שלהם כדי לאתֵּר את האות שלא היה, שייתכן וחשבו כמוני. מניסיון ארוך אני יודע לספר שדיאלוג משמעותי בכנסים בימינו, מתנהל גם ברובד 'מקביל' להתרחשות באולם, שמאפשר העמקה והרחבה 'תוך כדי' הכנס, 'כאן ועכשיו'. כזה שמרחיב את גבולות הכנס 'מחוץ לכיתה', בהשאלה מהכנס. החווייה מעט הוחמצה כי במקום ההזדמנות לייצר 'כיכר עיר' סוקרטית-עכשווית, חווינו 'תחנת שידור', בלבד. אני יודע שאין כאן כוונת מכוון נסתרת למנוע את הדבר. בררתי עם אחת המפיקות של האירוע. הסבירו לי כי 'פשוט לא היתה דרישה לכך'.

אין דבר, בשנה הבאה.

שנת תש"ע טובה!

(ואולי לא צריך לחכות עד לשנה הבאה: ראו את היוזמה האחרונה של טל גלילי על בלוג-מורים!)

אז מה (אפשר) לעשות עם כל זה?

משתמש כבד
אני משתמש כבד. משתמש, ז.א. User. מה שנהגו פעם אנשי המחשבים לקרוא 'משתמש קצה', end user, כשהכוונה בדרך כלל היתה לכך שהמחשב היה חכם, רק מעטים (אנשי המחשבים) הבינו בו, למחשב החכם היה מחובר 'מסוף טיפש', Dumb terminal, ולמסוף הטיפש היה מחובר משתמש קצה ('טיפש', שלא ידע את שפת הנסתר..). הבדיחה שרווחה אז היתה באשר לביטוי משתמש 'קצה': מה שרוצים באמת אנשי המחשבים הוא לשים את המשתמש בקצה הצוק, ולתת לו דחיפה קטנה...
דרור, תרתי משמע,
ב 1983 כמדומני, הגיע המחשב האישי הראשון ליחידה שבה עבדתי בשעתו. אני זוכר שהיה למחשב 'חדר' ועל הדלת היה לוח עם תכנית שעות, כשכל מי שהיה מעוניין בכך רשם את עצמו בסידור העבודה ו 'תפס' את המחשב לשעה...הארגון שבנדון נתמך על ידי מחשב מרכזי עם מסופים והחידוש היה בכך שה 'משתמשים' קבלו מחשב אישי לשימוש מקומי. הכוכב העולה באותה עת היה מחולל יישומים בשם 'דרור' (מישהו זוכר...?!). באמצעותו אפשר היה לבנות טפסים, לאכלס בהם נתונים שנאגרים בבסיסי נתונים, וגולת הכותרת: להפיק פלטים מודפסים, במדפסת סיכות רציפה...! וואו. זה היה שוס ענק להגיע לדיון עם דו"ח מחשב ערוך כדבעי.
מי שהתחברו במהירות הרבה ביותר לצעצוע החדש לא היה אנשי מחשבים בהכשרתם דווקא, אלא עובדים מן המניין, שזיהו את הפוטנציאל לנהל נתונים ומידע באמצעים ממוחשבים יחסית זמינים, ללא תיווך של אנשי מחשבים 'מומחים'. היתה תחושה מאוד חזקה של עצמאות, של רוח חדשה, וגם, וזה היה לעתים די מצער, של כוח. כלומר: היות ואנחנו יודעים להפיק דו"חות יפים שכאלה, אז 'צריכים' אותנו בשל כך, 'תלויים' בנו ובידע שלנו. אני לא יודע להגיד את זה במדויק, אבל אני זוכר את התקופה הזו, כזרז משמעותי להתפתחות החשיבה שלי על נושא הלמידה הארגונית וניהול הידע. עוד לא ידעתי אז, כמובן, שכך נקרא עולם התוכן בו אני עתיד להשקיע את מרצי בעשורים הבאים...
'אוי לך אם אתה מגלה לו...'
באותן שנים, עסקתי בפעילות שלא היתה משרדית: התרוצצתי מבוקר עד לילה בכל רחבי הארץ, בפרויקטים של תקשורת בנקודות ישוב חדשות שעלו לקרקע, בפרויקטי תקשורת של תאגידים גדולים, ועוד. לא היה קשר למחשבים, בכלל. אבל, משגדלה כמות הפרויקטים, ונדרשתי להציג תמונת מצב עדכנית מעת לעת על הפעילויות בדיוני-מעקב וגם הוצרכתי לעדכן את גורמי ההנהלה בצורה תכופה, סברתי שהמחשב האישי היחידתי יכול לסייע לי. זה היה רגע מכונן מבחינתי בקשר למחשבים ומערכות מידע - מחד, וללמידה לידע - מאידך. בוקר אחד, עשיתי שגיאה: ערערתי את ה 'סדר העולמי' ופגעתי קשה ביציבות הארגונית. ניגשתי אל החדר הקדוש, ורשמתי את שמי על הדלת באחת ממשבצות הזמן הפנויות. מה שהיה מבחינתי צעד טבעי, מבוסס על רצון ללמוד ולהסתייע בטכנולוגיה על מנת לתמוך בפעילות שלי בארגון, התפרש כחציית קווים נוראית....
הבנתי די מהר כי מדובר למעשה בתרבות חדשה: היה עלי ללמוד שפה חדשה, עולם מושגים חדש שהיה זר לי, דרכי חשיבה שונונת מבעבר, התחושה שלי על כך ש 'הכל - תהליך', התחזקה מאוד והועמקה. איך שלא יהיה, בדרך - נפלתי לתוך כל בור שנקרה בדרכי. חרקתי שיניים, בניתי טפסים שהשדות בהם לא דברו נכון אחד עם השני, בסיס הנתונים שיצרתי, התחרבש אינספור פעמים, אך אט-אט, התגברתי. אחת הסיבות לכך השתרשה בי מאז מאוד, ואני מבין היום עד כמה היא טבועה בתרבות הישראלית: צריך לקרוא מה כתוב על המסך, או במדריך למשתמש. גם ישראלים. בייחוד ישראלים. למרות שביקשתי, לא זכיתי לקבל שיתוף פעולה ותמיכה האמיתית, כלומר, הקדשת זמן אחד-על-אחד עם שני חבריי למחלקה שהיו כבר 'עמוק בתוך העניין, ונודע שמם כיצרני דו"חות ממוחשבים יפים ושובי עין. אם תרצו, זרעי הניכור המיוחס לאנשי מחשבים לעומת 'אחרים מן הישוב' נוצור אז...גולת הכותרת אגב, לא היתה דווקא יצירת בסיס הנתונים, אלא עיצוב גרפי של הדו"חות והטבלאות. התאניתי מאוד לדעת כיצד זה 'יוצא להם' כל כך יפה ולי לא. היה ברור לי שיש כאן משהו פעוט שאני מפספס. באחד הימים, אחד מהשניים, בחור צעיר שסייעתי לו רבות להיקלט במחלקה, ולימדתי אותו את כל שידעתי, ראה שאני מתענה עם הדו"ח שרציתי להפיק וגילה לי בסודי סודות: "כדי שיווצרו שוליים כפולים בטבלה המודפסת, את צריך לכתוב בתחילת שורת הפקודה 'פעמיים סולמית'....אבל אוי ואובי לך אם תגלה שאני סיפרתי לך...". וכך היהי, יצאה טבלה לעילא ולעילא. אבל, לי זה לא הספיק...פניתי שוב למדריך למשתמש ולהפתעתי, הפקודה הזו לא היתה רשומה שם! מה שלימד אותי על החלקלקות של המידע והידע. גם אם אתה פונה באדיקות למדריך למשתמש, או קורא מה כתוב על המסך, ייתכן ולא תמצא את כל מבוקשך. במקרה הזה: המידע החסר היה בידיו של עמית לעבודה, שחשש שאם אדע אותו, ואפיק דו"חות כאלו בעצמי ובאופן עצמאי, זה יפגע ב 'כוח' שיש לו.
ועכשיו
הגיע דרור: חלפו מאז יותר מעשרים וחמש שנים, אנחנו כבר מזמן בעידן הרשת החברתית, כלומר היוצרות מעט התהפכו: קיימת כבר הבנה כי המשתמש - חכם, הוא 'מייצר' תוכן מגוון ורלוונטי, וכשהוא מחובר לרשת חברתית, ונוכח בה, הוא שותף ליצירה של ידע חדש, עדכני וזמין. הפיתוחים הטכנולוגיים שנקראים כיום בשמות web 2.0, מדיה חברתית, יישומי שיתוף, ועוד ועוד, נועדו כולם לאפשר ליודע לספר מה הוא יודע ולשתף בכך מתעניינים אחרים, המרושתים עימו באותה רשת חברתית.
שלוש 'תקופות' - מה אפשר לעשות עם זה?
בתקופה הראשונה, היה סדר יחסי: ידענו שאפשר לשמור ולשתף ברשת: תוכן שכתבתם - בבלוגים, תמונות ב Flickr או ב Picasa web, קטעי וידאו ב YouTube או ב Vimeo,מצגות ב SlideShare או ב SlideX, מסמכים ב Scribd, אתרים חביבים עליכם ב Delicious, מי שרוצה לשתף- לא יחסר. גם מי שרוצה ללמוד - לא יחסר. ה DNA של הרישות החברתי נוצר באמצעות מנגנונים "סוציו-טכנולוגיים": צירוף Tag לתוכן יצר רישות שהביא לכך שתוכן בעל תיגוג דומה הוצג למשתמש, וכך יכולנו לעשות כמה פעולות מאוד חשובות ליומיום המקצועי או האישי שלנו: לאַתֵּר בקלות מידע שמעניין אותנו, ללמוד ולהעמיק בתחומי ידע רבים. ועוד לא דברנו על Twwitter: אבל לא על השימוש הבסיסי והשחוק של 'מה אני עושה עכשיו?' אלא על ה TwitterSphere המאפשר לאתר מידע רלוונטי על נושאים המעניינים אותך וללמוד ממנו באמצעות צירוף ערוץ ה RSS של תוצאות החיפוש ב Twitter, לקורא ה RSSים שלך. (ראו בהמשך).
בקיצור, מעולם מצבנו לא היה טוב יותר, כמו שנאמר, הכל זמין ונגיש, רק 'הושט ידך (הקלק) וגע בם..".
יותר מכך, לכל אחד מאיתנו ניתנה האפשרות ליצור פרופיל המכיל את כל הנוכחויות שלו ברשת, כדי להביא לכך שניתן יהיה לאתר אותו, ללמוד ממנו, ולהיחשף לתוכן שהמובא על ידו.
בהמשך, הגיעה התקופה 'השניה': הצורך שלנו להכיל שפע רב שכזה ממקורות רבים כל כך שלא הכרנו קודם, ביחד עם הרצון שהמידע הרלוונטי יגיע אוטמטית אל מי שמעוניין ללמוד ולדעת, הביא למינוף מחדש של 'אוגרי-תוכן'. כלומר, התחלנו לקרוא 'הפוך' אבל 'נכון' (כלומר להחליט מראש מה מעניין אותנו, ולדאוג שהתוכן הזה יגיע אלינו אוטומטית - תהליך הפוך מהמקובל..). אנחנו עושים זאת באמצעות קוראי הֵזֵני-RSS למיניהם, שולחניים, רשתיים, או מבוססי-דפדפן. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לכלול את ערוץ ה RSS של מקור התוכן המעניין אותנו (אם אכן יש לו כזה!) בקורא ה RSS שלנו, וזהו. אנחנו 'מסודרים'. מה שנשאר לנו לעשות, זה רק לקרוא...
אני משתמש ב Google Reader כאוגר-התוכן המרכזי שלי, בוא אני אוסף את כל מקורות התוכן המעניינים אותי: אתרים וכותבים (באמצעות צירוף ערוצי ה RSS של האתרים או של הבלוגרים) וגם - נושאים המעניינים אותי (באמצעות צירוף ערוצי RSS של תוצאות חיפוש הנושאים בהם אני מתעניין, מתוך מנועי חיפוש המספקים ערוצי RSS לתוצאות החיפוש). ל GR יש גם מנוע חיפוש פנימי טוב המאפשר לי לאחזר בכל עת פריטי מידע שצברתי בעבר.
אבל, ה 'שיתוף' בכל התוכן הזה, על מקורותיו השונים, נעשה בעצם על ידי מכניזם טכנולוגי, לא 'על ידי יוצר התוכן' בעצמו. התוכן שהועלה לרשת 'משודר' החוצה, כתכונה מובנית של האתר בו הוא מועלה.
ועכשיו, אנחנו בליבה של התקופה 'החברתית', לה אני קורא התקופה השלישית. אנחנו רואים כיום שיישומים שונים, בעיקר Google Reader, SlideShare ואולי גם FriendFeed, הוסיפו לאחרונה אפשרויות 'חברתיות' ליישומים שלהם, בהם כל אחד יכול לשתף באופן אקטיבי-רצוני את התוכן שהוא איתר, עם עמיתים אחרים. זה מתחיל ב Shared Items וממשיך ב Like, ב Share עכשיו ב 'Send To' ב Google Reader, ממשיך עם 'Send' ב Delicious, וכך הלאה. בעצם, כל יישום מאפשר לנו כיום לשגר את התוכן הרלוונטי לעמיתים ברשת, באופן יזום על ידנו, ולמרבית היישומים השיתופיים ברשת.
אז מה הלאה?!
כעת, אנחנו בשלב שאני קורא לו תחנת-תהיה. זה שלב כזה בכל סינוסואידה או מחזור חיים של תחום חדש. בהתחלה יש התלהבות גדולה, אחר כך, שקיעה ואפתיה, כאן מגיע תחנת-תהיה שאחריה מגיעה בדרך כלל התפכחות וקפיצת מדרגה.
על מה התהיה? אני קורא לאחרונה במקומות רבים שאלות שהמשותף להן "איך משתלטים/מנהלים/מתנהלים..עם/על כל הדבר הזה?" כלומר, השפע, מתחיל להעיק, ומחפש תשובות או פתרונות. אבל, אני רואה בדאגה שהשאלות עולות, שוב, בעיקר, מאנשי הטכנולוגיה, הגיקים, אלו המצויים בכל עדכון ובכל שיפצור - ולא מהמשתמשים, ה Users. את השאלות הרלוונטיות אפשר לראות גם אצל עמיתיי איל סלע, גל מור, טל גלילי, Louis Grey, ורבים אחרים. (לואיס, אגב, מסביר בקישור האחרון כיצד לרתום את המערך של Comments ליצירת דיאלוג בין עמיתים על בסיס התוכן הנשמר ומשותף ב Google Reader, טיפ מעולה.).
פערי ידע?!
שוב, כשמחפשים פתרונות, פונים, שוב, לטכנולוגיה. כי טכנולוגיה מייצרת פתרונות, רק שלא תמיד ברור לגמרי לאיזה בעיות נוצרים הפתרונות. אולי עתה, על בסיס הניסיון מהעבר, ועל מנת להצליח בעתיד, נתעמק בשאלה ואחר כך נמצא לה פתרון? אולי נעסוק בשאלה ה 'חברתית' באמת (שהרי, ידע הוא 'דבר' חברתי, המתרחש ונוצר באינטראקציות חברתיות): כיצד מטמיעים כלים אלו על מנת שיתמכו נכון בלמידה ובפיתוח ידע? אני תוהה האם הפתרון הנכון לפער הידע בין תלמידים למורים הוא הוא לספק למורים מחשבים ניידים כדי שיהיו באותה 'רמה' של תלמידיהם?
אולי יהיה נכון יותר שאנשי הטכנולוגיה יחברו אל המורים ואל התלמידים על מנת לפתח יחד מערכי למידה שיכשירו את התלמידים ואת המורים ללמוד נכון יותר ומותאם יותר לעידן הידע באמצעות היישומים לשיתוף הידע?!

מצוינים – לא מה שחשבתם….

מצוינים?! לא בטוח שזה בדיוק מה שחשבתם, לפחות, לא על פי הספר. עדיף שתיוולדו למשפחה המתאימה, בתאריך, בשנה, בעשור ובמאה המתאימה, ורצוי לשושלת מתאימה. אה, כן. רצוי מאוד שתעסקו בנושא בו אתם רוצים להצליח לפחות 10,000 שעות - ויש עוד כמה עצות...

לפני מספר חודשים במסגרת רשימה על ספרים שקראתי סביב חופשה בכרתים, כתבתי כאן על Outliers, הספר השלישי המצוין של Malcolm Gladwell, כותב מוכשר ביותר. הספר שיצא לאור בעולם ב 2008 לא ניתן לרכישה בשעתו בארץ, ועל כן ביקשתי שירכשו אותו עבורי בחו"ל. קראתי אותו, כמו את קודמיו, The Tipping Point ו Blink שתורגמו לעברית ('נקודת המפנה' ו 'ממבט ראשון') - ברצף אחד.

השבוע, נכנסתי במקרה לחנות הספרים של 'צומת ספרים' בקניון רננים ברעננה, בדיוק כשהגיע ארגז עם משלוח ספרים חדשים מהמפיץ. אז ראיתי כי הספר יצא לאור בעברית, בהוצאת כנרת זמורה ביתן, הוא נקרא 'מצוינים - ממה עשויה הצלחה' (אם כי לדעתי זה שם שממעיט את מהות כוונתו של Gladwell בכינוי Outliers), ותורגם לעברית על ידי רות ליפין. אז ראו זאת כהמלצה לקרוא את הספר, ותיהנו!

הנה ראיון עם Gladwell על הספר מסוף 2008:

 

האם אנחנו שולטים בהחלטות שלנו?

הספר "לא רציונלי ולא במקרה" של פרופ' דן אריאלי, יצא השנה לאור בישראל בעברית בהוצאת מטר. הנה הרצאה של אריאלי מאתר רקע מאתגר לקריאת הספר. ההרצאה והספר מדברים על האופן שבו אנחנו עושים החלטות. ההרצאה, שצולמה ב 2008, משעשעת ביותר, וגם הספר מותיר את הקורא תוהה על עצמו, ועל החיים...הדבר מטריד במיוחד כשאתה עושה החלטות מתוך ידיעה ש(כל)הידע הרלווונטי בידך, וכל מה שנותר לעשות הוא להחליט בין חלופות...

(אם יש לכם 17 דקות ושלושים שניות..) תיהנו. (למעוניינים יש כתוביות בעברית). ואח"כ, קראו גם את הספר. הדרך המרגשת בה הוא שוזר את הסיפור האישי שלו בנושאי הספר, ייחודית. ואח"כ, בטוח שתרצו לעיין גם בבלוג שלו.

עוד על הספר, בבלוג של שלמה יונה.

על ניהול ידע ולמידה ארגונית - בבלוג שלי באנגלית

לא, אין מה לדאוג. הבלוג ב 'רשימות' הוא ביתי הווירטואלי הראשון והמרכזי ואני כאן. עם זאת, והיות ואני לומד רבות מקריאה של בלוגים באנגלית מהעולם, העוסקים בנושאי העניין שלי, ומתַּקְשֵר תדיר עם כותביהם, יש ואני מפרסם מעת לעת רשימות גם בבלוג שלי באנגלית הנקרא The Knowledge Management and Storytelling Blog, בסביבת Wordpress.Com.

לאחרונה, פרסמתי מספר רשימות שאני מזמין אתכם לעיין בהן ואשמח להידבר עימכם, גם בבלוג באנגלית.

הנה כמה מהן:

· Knowledge Management – Know where you came from and plan where you want to go

זו רשימה המבוססת על רשימה דומה שלי בעברית שפרסמתי לאחרונה הנקראת "ניהול ידע – דע מאין באת ותתכנן לאן אתה הולך" המביאה סוג של "חשבון נפש" לאחר עשור של עיסוק בניהול ידע בישראל ובעולם. הרשימה ממוקדת בהטיה השל ניהול הידע לטכנולוגיה, מה שלדעתי מעכב מאוד את הצמיחה האמיתית של התחום בארגונים בעולם ובארץ.

· Is the Media – Social, or the People?!…

בעת האחרונה יש ריבוי מאוד גדול של יישומי שיתוף מידע וידע ברשת הנקראים "מדיה חברתית". מי שאינו מצוי בכך יכול למצוא את עצמו מבולבל לחלוטין מול השפע הזה. מי שנמצא ברשת כבר זמן, מוצא את עצמו מתחבט באיזה יישום להשתמש ואיזה יישום יעשה ייצוג כולל של שאר היישומים...בקיצור, אני מעלה שם את השאלה האם המדיה חברתית, או אנחנו?!...

ברשימה אני מציע כמה טיפים וטריקים לניהול אפקטיבי יותר של שפע המידע שאנחנו מקבלים.

· Social Media as a Dynamic Battlefield – is it really social?

זו רשימת-המשך לרשימה הקודמת: המדיה החברתית הופכת אט-אט להיות שדה קרב ומלחמת הכול בכל. עתה, משיש לכל יישום גם אפשרויות שיתוף עם היישומים האחרים, אנה אנחנו באים? איך נדע להתמודד עם כל זה?

· A Story on an Executive, Management and Knowledge

סיפור די מוכר לצערי, מספר מט סימפסון בבלוג שלו. הרשימה שלו הזכירה לי כל כך הרבה מקרים דומים מהניסיון שלי, אך ברשימה זו אני מספר סיפור המדגים איך מתנהלת קהילת ידע באמת. סיפור אמיתי מהחיים המתרחש באתיופיה.

בכל הרשימות משולבות תמונות שצילמתי בטיולים שונים באיטליה, הודו, כרתים, אתיופיה, צ'כיה, הונגריה - וגם בישראל.

קריאה מהנה ואשמח לשמוע דעתכם,

A Story on an Executive, Management and Knowledge

Few days ago I came across Matt Simpson’s story on “The manager who thought he could create a community”. It is a kind of stories that you often face during work with organizations and executives. A story which combines Executives, Knowledge and Technology, and misunderstanding of the nature of knowledge in organizations.

Awassa, Ethiopia

Now let’s have a look on the photo above. What you see here is a group of people talking. You can see that these people are from different origins, only by look at them, right? Now, let me add few more details: they were gathered together in a specific location, in that case, a herb farm in Awassa, Ethiopia. Here is some more: they were talking here on a specific issue which they all have some interest – dealing with insects that damage the herb crops. Now, what the photo does not explain is that these people have specific agenda and interests, yet in the sense of elimination of insects in that farm they all share a common interest: to overcome this problematic issue successfully.

So, what is the story…? Well, the people in that photo that came to Ethiopia few years ago were buyers of herb products from Europe; Italian, Germans, British and French. The Owners of the farm were an Ethiopian businessman and an Israeli who runs the farm. The marketing and sales manager was also an Israeli. This group of people have a priceless wealth of knowledge on herbs, based on dozen of years of experience on all angles of herbs life-cycle.

The essence of this story reflects the core of the “Knowledge” issue – or let me be more specific – the “Knowledge management” issue.

And why is that? Because, knowledge is for action, not for “warehousing”. These buyers were invited to Ethiopia in order to show them all the process of growing the herbs, sending them to Europe, so the will be assure in person and develop trust relations with the new growers.

No one planned in advanced that the issue of insects will be raised during the visit. Nor, they were asked to come to the visit as formal advisers or experts in the field. However, when they were following the growing process in one of the hothouses in this huge farm, a question in regard, was raised.

Awassa, Ethiopia

Even though I work with executives and organization on Learning and Knowledge processes, at this visit to Ethiopia, I was only a company to a friend, so I took this non-official presence and opportunity to “Shadow” the event, observing it and reflect on what I saw through a prism of Knowledge and Management.

And indeed what happened was precisely adequate to what is called “Knowledge to action”; all people who were presented started a professional knowledgeable dialog between experts. No one was forced to, or lead to, or guided to open a formal session. It was ignited naturally, was held with openness, honoring each opinion and cherish experience, benefit from it. When I observed that I knew I am facing a community of practice.

This “COP” was ‘built’ from people who have relevant knowledge, which they were sharing disregard the fact that they may represent or have opposite interests, the manner of the dialog was professional, focused, open and the most important: I saw how they were all pleased when the agreed together on a mode of operation which was new knowledge that they created together.

And one more thing: they ere telling stories. I mean, when you hear what they say – you realize that they communicate their message, experience, suggestions, solutions, market details, agriculture methods, past experience, research processes – in a form of stories. These stories were their personal stories, told by them directly, and they were told in a humble manner – not to emphasize how much they know, but the contrary: how much more they have to learn, and would other people present will kindly share their experience, too. It left nothing but a deep positive impression that the main interest is to find a solution and to prominent one of others.

No technology was used in this case; or shall I say that the most ancient technology took part dominantly – people gathered and talked on an issue they find relevant and interests – in this event: how to overcome the damage from insects.

The same event duplicate itself when we got back to the farm headquarters and with the group of agronomists, working at the farm.

Tabor Herbs farm, Awassa, Ethiopia

Here again was a get-acquaintance meeting which smoothly and naturally flowed into a multi-dialog between experts on several issues which keep agronomists as well as growers busy in finding solutions.

I can only imagine trying to “pump” this new contextual knowledge and “warehouse” it in a form stored in a database.

Dave Snowden in his “Rendering knowledge” called that (2nd point): “we only know what we know when we need to know it”. Larry Prusak once said “Knowledge is profoundly social…it happens only in social interactions…”. (Hebrew!).

I believe that initiating and establishing a successful community of practice can be a combination of these two insights, and frankly, do not need “Management”. As we already know, in if not we can read Jones & Goffee research on it, titled “Leading Clever People” and raise that is the main challenge for

executives today, for what this researchers ask: “How do you manage people who don’t want to be led and may be smarter then you…”

What’s your story?

Technorati Tags: "Knowledge management" Technology,Africa,Awassa,Community,COP,Ethiopia,Farm,Herb,KM,Story,Storytelling

The stories of Africa: Chris Abani on TED.com

דבר, 10.02.1960, מי יגלה משהו כאן?