MASA - מס"ע - מרכז סיפורים לעסקים

הכנס, החינוך והטכנולוגיה

2009-08-29T03:26:00.001-07:00

בעקבות כנס 'העיר' לחינוך בחולון שנערך השבוע

ביום חמישי האחרון, נכחתי בכנס 'העיר' לחינוך בחולון. הכותרת המזמינה לכנס אמרה כך: "תשכחו מכל מה שידעתם וחשבתם עד היום על החינוך. בואו ללמוד משהו חדש, דרך זווית הראייה של בכירי המשק, הכלכלה והטכנולוגיה". כותרת המשנה של כרזת הכנס היתה מאתגרת אף יותר: "פרספקטיבה חדשה על החינוך".

הכנס אכן היה מושקע, מתוכנן בצורה שונה מהרגיל (פאנל אנשי עסקים), מרחיב מבט (פאנל שגרירים חוצה יבשות, בלי נציג מאפריקה), חוצה דיעות, עמדות ומפלגות (ציפי לבני, אהוד ברק, גדעון סער), קושר עבר לעתיד (שחקנים המגלמים דמויות עבר), נעזר במתודולוגיות מעולם הפרסום והשיווק (גדעון עמיחי מציע כיצד למתג את המורה מחדש), מביט מבחוץ פנימה ('איך המורים נראים בעיני תלמידיהם ברשת', שהציג כפיר פראבדה). בקיצור, היה מרתק ומלמד, וגם מגבש פרופורציות במידה סבירה.

בקהל נכחו אנשי חינוך מובילים ותיקים ונמרצים (כמו הקיבוצניק הצעיר הנצחי אהרון ידלין, לשעבר שר החינוך שאיתגר את פאנל אנשי העסקים בקריאת ביניים) ובהפסקות אפשר היה 'לראות את הרשת' ואת ההתלהבות מהמפגש ואף מפתיחת שנת הלימודים.

בשבוע אחד מרוכז ועמוס אזכורים וכיסוי תקשורתי בנושא החינוך ושנת הלימודים הנפתחת, שבוע בו התפרסמו כתבות על חשיבותו של המחשוב ומקומה של טכנולוגיית המידע בחינוך, קראתי שלוש כתבות (במקרה ב 'מעריב'..) על יוזמה של איש עסקים היוזם מהלך של חלוקת מחשבים ניידים למורים על מנת שיסגרו את הפער בינם לבין תלמידיהם, על כך שאפשר לזרוק את הספרים ולעבור רק לרשת, ועל כך שארגון המורים מגשים את התוכנית וידאג למחשב נייד לכל תלמיד. לא היה אחד מהדוברים שלא דיבר מזווית זו או אחרת על רתימת המחשוב וטכנולוגיית מידע כך שבשילוב נכון יסייעו למעשה החינוכי, בתצורה מודרנית ומתאימה לעידן בו אנחנו מצויים, כלומר להסתייע במחשוב ובאינטרנט בתהליך הלמידה, במקום 'ללמוד מחשבים'.

אגב, אחד מנותני החסות לכנס, ערוץ 2, שידר את הכנס ברשת, ולצופים 'בבית' או ברשת ניתנה האפשרות לראות את ההתרחשויות במקוון. חבל היה לי רק שבכנס החשוב והמעניין הזה, לא הייתה גישה אלחוטית לרשת האינטרנט. דווקא היה מה לספר 'תוך כדי' ולשתף. זיהיתי גם כמה מכרים בפינות אחרות באולם, שרפרשו בתסכול בלפטופים שלהם כדי לאתֵּר את האות שלא היה, שייתכן וחשבו כמוני. מניסיון ארוך אני יודע לספר שדיאלוג משמעותי בכנסים בימינו, מתנהל גם ברובד 'מקביל' להתרחשות באולם, שמאפשר העמקה והרחבה 'תוך כדי' הכנס, 'כאן ועכשיו'. כזה שמרחיב את גבולות הכנס 'מחוץ לכיתה', בהשאלה מהכנס. החווייה מעט הוחמצה כי במקום ההזדמנות לייצר 'כיכר עיר' סוקרטית-עכשווית, חווינו 'תחנת שידור', בלבד. אני יודע שאין כאן כוונת מכוון נסתרת למנוע את הדבר. בררתי עם אחת המפיקות של האירוע. הסבירו לי כי 'פשוט לא היתה דרישה לכך'.

אין דבר, בשנה הבאה.

שנת תש"ע טובה!

(ואולי לא צריך לחכות עד לשנה הבאה: ראו את היוזמה האחרונה של טל גלילי על בלוג-מורים!)

אז מה (אפשר) לעשות עם כל זה?

2009-08-22T03:00:00.001-07:00

משתמש כבד
אני משתמש כבד. משתמש, ז.א. User. מה שנהגו פעם אנשי המחשבים לקרוא 'משתמש קצה', end user, כשהכוונה בדרך כלל היתה לכך שהמחשב היה חכם, רק מעטים (אנשי המחשבים) הבינו בו, למחשב החכם היה מחובר 'מסוף טיפש', Dumb terminal, ולמסוף הטיפש היה מחובר משתמש קצה ('טיפש', שלא ידע את שפת הנסתר..). הבדיחה שרווחה אז היתה באשר לביטוי משתמש 'קצה': מה שרוצים באמת אנשי המחשבים הוא לשים את המשתמש בקצה הצוק, ולתת לו דחיפה קטנה...
דרור, תרתי משמע,
ב 1983 כמדומני, הגיע המחשב האישי הראשון ליחידה שבה עבדתי בשעתו. אני זוכר שהיה למחשב 'חדר' ועל הדלת היה לוח עם תכנית שעות, כשכל מי שהיה מעוניין בכך רשם את עצמו בסידור העבודה ו 'תפס' את המחשב לשעה...הארגון שבנדון נתמך על ידי מחשב מרכזי עם מסופים והחידוש היה בכך שה 'משתמשים' קבלו מחשב אישי לשימוש מקומי. הכוכב העולה באותה עת היה מחולל יישומים בשם 'דרור' (מישהו זוכר...?!). באמצעותו אפשר היה לבנות טפסים, לאכלס בהם נתונים שנאגרים בבסיסי נתונים, וגולת הכותרת: להפיק פלטים מודפסים, במדפסת סיכות רציפה...! וואו. זה היה שוס ענק להגיע לדיון עם דו"ח מחשב ערוך כדבעי.
מי שהתחברו במהירות הרבה ביותר לצעצוע החדש לא היה אנשי מחשבים בהכשרתם דווקא, אלא עובדים מן המניין, שזיהו את הפוטנציאל לנהל נתונים ומידע באמצעים ממוחשבים יחסית זמינים, ללא תיווך של אנשי מחשבים 'מומחים'. היתה תחושה מאוד חזקה של עצמאות, של רוח חדשה, וגם, וזה היה לעתים די מצער, של כוח. כלומר: היות ואנחנו יודעים להפיק דו"חות יפים שכאלה, אז 'צריכים' אותנו בשל כך, 'תלויים' בנו ובידע שלנו. אני לא יודע להגיד את זה במדויק, אבל אני זוכר את התקופה הזו, כזרז משמעותי להתפתחות החשיבה שלי על נושא הלמידה הארגונית וניהול הידע. עוד לא ידעתי אז, כמובן, שכך נקרא עולם התוכן בו אני עתיד להשקיע את מרצי בעשורים הבאים...
'אוי לך אם אתה מגלה לו...'
באותן שנים, עסקתי בפעילות שלא היתה משרדית: התרוצצתי מבוקר עד לילה בכל רחבי הארץ, בפרויקטים של תקשורת בנקודות ישוב חדשות שעלו לקרקע, בפרויקטי תקשורת של תאגידים גדולים, ועוד. לא היה קשר למחשבים, בכלל. אבל, משגדלה כמות הפרויקטים, ונדרשתי להציג תמונת מצב עדכנית מעת לעת על הפעילויות בדיוני-מעקב וגם הוצרכתי לעדכן את גורמי ההנהלה בצורה תכופה, סברתי שהמחשב האישי היחידתי יכול לסייע לי. זה היה רגע מכונן מבחינתי בקשר למחשבים ומערכות מידע - מחד, וללמידה לידע - מאידך. בוקר אחד, עשיתי שגיאה: ערערתי את ה 'סדר העולמי' ופגעתי קשה ביציבות הארגונית. ניגשתי אל החדר הקדוש, ורשמתי את שמי על הדלת באחת ממשבצות הזמן הפנויות. מה שהיה מבחינתי צעד טבעי, מבוסס על רצון ללמוד ולהסתייע בטכנולוגיה על מנת לתמוך בפעילות שלי בארגון, התפרש כחציית קווים נוראית....
הבנתי די מהר כי מדובר למעשה בתרבות חדשה: היה עלי ללמוד שפה חדשה, עולם מושגים חדש שהיה זר לי, דרכי חשיבה שונונת מבעבר, התחושה שלי על כך ש 'הכל - תהליך', התחזקה מאוד והועמקה. איך שלא יהיה, בדרך - נפלתי לתוך כל בור שנקרה בדרכי. חרקתי שיניים, בניתי טפסים שהשדות בהם לא דברו נכון אחד עם השני, בסיס הנתונים שיצרתי, התחרבש אינספור פעמים, אך אט-אט, התגברתי. אחת הסיבות לכך השתרשה בי מאז מאוד, ואני מבין היום עד כמה היא טבועה בתרבות הישראלית: צריך לקרוא מה כתוב על המסך, או במדריך למשתמש. גם ישראלים. בייחוד ישראלים. למרות שביקשתי, לא זכיתי לקבל שיתוף פעולה ותמיכה האמיתית, כלומר, הקדשת זמן אחד-על-אחד עם שני חבריי למחלקה שהיו כבר 'עמוק בתוך העניין, ונודע שמם כיצרני דו"חות ממוחשבים יפים ושובי עין. אם תרצו, זרעי הניכור המיוחס לאנשי מחשבים לעומת 'אחרים מן הישוב' נוצור אז...גולת הכותרת אגב, לא היתה דווקא יצירת בסיס הנתונים, אלא עיצוב גרפי של הדו"חות והטבלאות. התאניתי מאוד לדעת כיצד זה 'יוצא להם' כל כך יפה ולי לא. היה ברור לי שיש כאן משהו פעוט שאני מפספס. באחד הימים, אחד מהשניים, בחור צעיר שסייעתי לו רבות להיקלט במחלקה, ולימדתי אותו את כל שידעתי, ראה שאני מתענה עם הדו"ח שרציתי להפיק וגילה לי בסודי סודות: "כדי שיווצרו שוליים כפולים בטבלה המודפסת, את צריך לכתוב בתחילת שורת הפקודה 'פעמיים סולמית'....אבל אוי ואובי לך אם תגלה שאני סיפרתי לך...". וכך היהי, יצאה טבלה לעילא ולעילא. אבל, לי זה לא הספיק...פניתי שוב למדריך למשתמש ולהפתעתי, הפקודה הזו לא היתה רשומה שם! מה שלימד אותי על החלקלקות של המידע והידע. גם אם אתה פונה באדיקות למדריך למשתמש, או קורא מה כתוב על המסך, ייתכן ולא תמצא את כל מבוקשך. במקרה הזה: המידע החסר היה בידיו של עמית לעבודה, שחשש שאם אדע אותו, ואפיק דו"חות כאלו בעצמי ובאופן עצמאי, זה יפגע ב 'כוח' שיש לו.
ועכשיו
הגיע דרור: חלפו מאז יותר מעשרים וחמש שנים, אנחנו כבר מזמן בעידן הרשת החברתית, כלומר היוצרות מעט התהפכו: קיימת כבר הבנה כי המשתמש - חכם, הוא 'מייצר' תוכן מגוון ורלוונטי, וכשהוא מחובר לרשת חברתית, ונוכח בה, הוא שותף ליצירה של ידע חדש, עדכני וזמין. הפיתוחים הטכנולוגיים שנקראים כיום בשמות web 2.0, מדיה חברתית, יישומי שיתוף, ועוד ועוד, נועדו כולם לאפשר ליודע לספר מה הוא יודע ולשתף בכך מתעניינים אחרים, המרושתים עימו באותה רשת חברתית.
שלוש 'תקופות' - מה אפשר לעשות עם זה?
בתקופה הראשונה, היה סדר יחסי: ידענו שאפשר לשמור ולשתף ברשת: תוכן שכתבתם - בבלוגים, תמונות ב Flickr או ב Picasa web, קטעי וידאו ב YouTube או ב Vimeo,מצגות ב SlideShare או ב SlideX, מסמכים ב Scribd, אתרים חביבים עליכם ב Delicious, מי שרוצה לשתף- לא יחסר. גם מי שרוצה ללמוד - לא יחסר. ה DNA של הרישות החברתי נוצר באמצעות מנגנונים "סוציו-טכנולוגיים": צירוף Tag לתוכן יצר רישות שהביא לכך שתוכן בעל תיגוג דומה הוצג למשתמש, וכך יכולנו לעשות כמה פעולות מאוד חשובות ליומיום המקצועי או האישי שלנו: לאַתֵּר בקלות מידע שמעניין אותנו, ללמוד ולהעמיק בתחומי ידע רבים. ועוד לא דברנו על Twwitter: אבל לא על השימוש הבסיסי והשחוק של 'מה אני עושה עכשיו?' אלא על ה TwitterSphere המאפשר לאתר מידע רלוונטי על נושאים המעניינים אותך וללמוד ממנו באמצעות צירוף ערוץ ה RSS של תוצאות החיפוש ב Twitter, לקורא ה RSSים שלך. (ראו בהמשך).
בקיצור, מעולם מצבנו לא היה טוב יותר, כמו שנאמר, הכל זמין ונגיש, רק 'הושט ידך (הקלק) וגע בם..".
יותר מכך, לכל אחד מאיתנו ניתנה האפשרות ליצור פרופיל המכיל את כל הנוכחויות שלו ברשת, כדי להביא לכך שניתן יהיה לאתר אותו, ללמוד ממנו, ולהיחשף לתוכן שהמובא על ידו.
בהמשך, הגיעה התקופה 'השניה': הצורך שלנו להכיל שפע רב שכזה ממקורות רבים כל כך שלא הכרנו קודם, ביחד עם הרצון שהמידע הרלוונטי יגיע אוטמטית אל מי שמעוניין ללמוד ולדעת, הביא למינוף מחדש של 'אוגרי-תוכן'. כלומר, התחלנו לקרוא 'הפוך' אבל 'נכון' (כלומר להחליט מראש מה מעניין אותנו, ולדאוג שהתוכן הזה יגיע אלינו אוטומטית - תהליך הפוך מהמקובל..). אנחנו עושים זאת באמצעות קוראי הֵזֵני-RSS למיניהם, שולחניים, רשתיים, או מבוססי-דפדפן. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לכלול את ערוץ ה RSS של מקור התוכן המעניין אותנו (אם אכן יש לו כזה!) בקורא ה RSS שלנו, וזהו. אנחנו 'מסודרים'. מה שנשאר לנו לעשות, זה רק לקרוא...
אני משתמש ב Google Reader כאוגר-התוכן המרכזי שלי, בוא אני אוסף את כל מקורות התוכן המעניינים אותי: אתרים וכותבים (באמצעות צירוף ערוצי ה RSS של האתרים או של הבלוגרים) וגם - נושאים המעניינים אותי (באמצעות צירוף ערוצי RSS של תוצאות חיפוש הנושאים בהם אני מתעניין, מתוך מנועי חיפוש המספקים ערוצי RSS לתוצאות החיפוש). ל GR יש גם מנוע חיפוש פנימי טוב המאפשר לי לאחזר בכל עת פריטי מידע שצברתי בעבר.
אבל, ה 'שיתוף' בכל התוכן הזה, על מקורותיו השונים, נעשה בעצם על ידי מכניזם טכנולוגי, לא 'על ידי יוצר התוכן' בעצמו. התוכן שהועלה לרשת 'משודר' החוצה, כתכונה מובנית של האתר בו הוא מועלה.
ועכשיו, אנחנו בליבה של התקופה 'החברתית', לה אני קורא התקופה השלישית. אנחנו רואים כיום שיישומים שונים, בעיקר Google Reader, SlideShare ואולי גם FriendFeed, הוסיפו לאחרונה אפשרויות 'חברתיות' ליישומים שלהם, בהם כל אחד יכול לשתף באופן אקטיבי-רצוני את התוכן שהוא איתר, עם עמיתים אחרים. זה מתחיל ב Shared Items וממשיך ב Like, ב Share עכשיו ב 'Send To' ב Google Reader, ממשיך עם 'Send' ב Delicious, וכך הלאה. בעצם, כל יישום מאפשר לנו כיום לשגר את התוכן הרלוונטי לעמיתים ברשת, באופן יזום על ידנו, ולמרבית היישומים השיתופיים ברשת.
אז מה הלאה?!
כעת, אנחנו בשלב שאני קורא לו תחנת-תהיה. זה שלב כזה בכל סינוסואידה או מחזור חיים של תחום חדש. בהתחלה יש התלהבות גדולה, אחר כך, שקיעה ואפתיה, כאן מגיע תחנת-תהיה שאחריה מגיעה בדרך כלל התפכחות וקפיצת מדרגה.
על מה התהיה? אני קורא לאחרונה במקומות רבים שאלות שהמשותף להן "איך משתלטים/מנהלים/מתנהלים..עם/על כל הדבר הזה?" כלומר, השפע, מתחיל להעיק, ומחפש תשובות או פתרונות. אבל, אני רואה בדאגה שהשאלות עולות, שוב, בעיקר, מאנשי הטכנולוגיה, הגיקים, אלו המצויים בכל עדכון ובכל שיפצור - ולא מהמשתמשים, ה Users. את השאלות הרלוונטיות אפשר לראות גם אצל עמיתיי איל סלע, גל מור, טל גלילי, Louis Grey, ורבים אחרים. (לואיס, אגב, מסביר בקישור האחרון כיצד לרתום את המערך של Comments ליצירת דיאלוג בין עמיתים על בסיס התוכן הנשמר ומשותף ב Google Reader, טיפ מעולה.).
פערי ידע?!
שוב, כשמחפשים פתרונות, פונים, שוב, לטכנולוגיה. כי טכנולוגיה מייצרת פתרונות, רק שלא תמיד ברור לגמרי לאיזה בעיות נוצרים הפתרונות. אולי עתה, על בסיס הניסיון מהעבר, ועל מנת להצליח בעתיד, נתעמק בשאלה ואחר כך נמצא לה פתרון? אולי נעסוק בשאלה ה 'חברתית' באמת (שהרי, ידע הוא 'דבר' חברתי, המתרחש ונוצר באינטראקציות חברתיות): כיצד מטמיעים כלים אלו על מנת שיתמכו נכון בלמידה ובפיתוח ידע? אני תוהה האם הפתרון הנכון לפער הידע בין תלמידים למורים הוא הוא לספק למורים מחשבים ניידים כדי שיהיו באותה 'רמה' של תלמידיהם?
אולי יהיה נכון יותר שאנשי הטכנולוגיה יחברו אל המורים ואל התלמידים על מנת לפתח יחד מערכי למידה שיכשירו את התלמידים ואת המורים ללמוד נכון יותר ומותאם יותר לעידן הידע באמצעות היישומים לשיתוף הידע?!

מצוינים – לא מה שחשבתם….

2009-08-21T01:40:00.001-07:00

מצוינים?! לא בטוח שזה בדיוק מה שחשבתם, לפחות, לא על פי הספר. עדיף שתיוולדו למשפחה המתאימה, בתאריך, בשנה, בעשור ובמאה המתאימה, ורצוי לשושלת מתאימה. אה, כן. רצוי מאוד שתעסקו בנושא בו אתם רוצים להצליח לפחות 10,000 שעות - ויש עוד כמה עצות...

לפני מספר חודשים במסגרת רשימה על ספרים שקראתי סביב חופשה בכרתים, כתבתי כאן על Outliers, הספר השלישי המצוין של Malcolm Gladwell, כותב מוכשר ביותר. הספר שיצא לאור בעולם ב 2008 לא ניתן לרכישה בשעתו בארץ, ועל כן ביקשתי שירכשו אותו עבורי בחו"ל. קראתי אותו, כמו את קודמיו, The Tipping Point ו Blink שתורגמו לעברית ('נקודת המפנה' ו 'ממבט ראשון') - ברצף אחד.

השבוע, נכנסתי במקרה לחנות הספרים של 'צומת ספרים' בקניון רננים ברעננה, בדיוק כשהגיע ארגז עם משלוח ספרים חדשים מהמפיץ. אז ראיתי כי הספר יצא לאור בעברית, בהוצאת כנרת זמורה ביתן, הוא נקרא 'מצוינים - ממה עשויה הצלחה' (אם כי לדעתי זה שם שממעיט את מהות כוונתו של Gladwell בכינוי Outliers), ותורגם לעברית על ידי רות ליפין. אז ראו זאת כהמלצה לקרוא את הספר, ותיהנו!

הנה ראיון עם Gladwell על הספר מסוף 2008:

האם אנחנו שולטים בהחלטות שלנו?

2009-08-18T08:56:00.001-07:00

הספר "לא רציונלי ולא במקרה" של פרופ' דן אריאלי, יצא השנה לאור בישראל בעברית בהוצאת מטר. הנה הרצאה של אריאלי מאתר רקע מאתגר לקריאת הספר. ההרצאה והספר מדברים על האופן שבו אנחנו עושים החלטות. ההרצאה, שצולמה ב 2008, משעשעת ביותר, וגם הספר מותיר את הקורא תוהה על עצמו, ועל החיים...הדבר מטריד במיוחד כשאתה עושה החלטות מתוך ידיעה ש(כל)הידע הרלווונטי בידך, וכל מה שנותר לעשות הוא להחליט בין חלופות...

(אם יש לכם 17 דקות ושלושים שניות..) תיהנו. (למעוניינים יש כתוביות בעברית). ואח"כ, קראו גם את הספר. הדרך המרגשת בה הוא שוזר את הסיפור האישי שלו בנושאי הספר, ייחודית. ואח"כ, בטוח שתרצו לעיין גם בבלוג שלו.

עוד על הספר, בבלוג של שלמה יונה.

על ניהול ידע ולמידה ארגונית - בבלוג שלי באנגלית

2009-08-16T08:56:00.001-07:00

לא, אין מה לדאוג. הבלוג ב 'רשימות' הוא ביתי הווירטואלי הראשון והמרכזי ואני כאן. עם זאת, והיות ואני לומד רבות מקריאה של בלוגים באנגלית מהעולם, העוסקים בנושאי העניין שלי, ומתַּקְשֵר תדיר עם כותביהם, יש ואני מפרסם מעת לעת רשימות גם בבלוג שלי באנגלית הנקרא The Knowledge Management and Storytelling Blog, בסביבת Wordpress.Com.

לאחרונה, פרסמתי מספר רשימות שאני מזמין אתכם לעיין בהן ואשמח להידבר עימכם, גם בבלוג באנגלית.

הנה כמה מהן:

· Knowledge Management – Know where you came from and plan where you want to go

זו רשימה המבוססת על רשימה דומה שלי בעברית שפרסמתי לאחרונה הנקראת "ניהול ידע – דע מאין באת ותתכנן לאן אתה הולך" המביאה סוג של "חשבון נפש" לאחר עשור של עיסוק בניהול ידע בישראל ובעולם. הרשימה ממוקדת בהטיה השל ניהול הידע לטכנולוגיה, מה שלדעתי מעכב מאוד את הצמיחה האמיתית של התחום בארגונים בעולם ובארץ.

· Is the Media – Social, or the People?!…

בעת האחרונה יש ריבוי מאוד גדול של יישומי שיתוף מידע וידע ברשת הנקראים "מדיה חברתית". מי שאינו מצוי בכך יכול למצוא את עצמו מבולבל לחלוטין מול השפע הזה. מי שנמצא ברשת כבר זמן, מוצא את עצמו מתחבט באיזה יישום להשתמש ואיזה יישום יעשה ייצוג כולל של שאר היישומים...בקיצור, אני מעלה שם את השאלה האם המדיה חברתית, או אנחנו?!...

ברשימה אני מציע כמה טיפים וטריקים לניהול אפקטיבי יותר של שפע המידע שאנחנו מקבלים.

· Social Media as a Dynamic Battlefield – is it really social?

זו רשימת-המשך לרשימה הקודמת: המדיה החברתית הופכת אט-אט להיות שדה קרב ומלחמת הכול בכל. עתה, משיש לכל יישום גם אפשרויות שיתוף עם היישומים האחרים, אנה אנחנו באים? איך נדע להתמודד עם כל זה?

· A Story on an Executive, Management and Knowledge

סיפור די מוכר לצערי, מספר מט סימפסון בבלוג שלו. הרשימה שלו הזכירה לי כל כך הרבה מקרים דומים מהניסיון שלי, אך ברשימה זו אני מספר סיפור המדגים איך מתנהלת קהילת ידע באמת. סיפור אמיתי מהחיים המתרחש באתיופיה.

בכל הרשימות משולבות תמונות שצילמתי בטיולים שונים באיטליה, הודו, כרתים, אתיופיה, צ'כיה, הונגריה - וגם בישראל.

קריאה מהנה ואשמח לשמוע דעתכם,

A Story on an Executive, Management and Knowledge

2009-08-16T05:12:00.001-07:00

Few days ago I came across Matt Simpson’s story on “The manager who thought he could create a community”. It is a kind of stories that you often face during work with organizations and executives. A story which combines Executives, Knowledge and Technology, and misunderstanding of the nature of knowledge in organizations.

Awassa, Ethiopia

Now let’s have a look on the photo above. What you see here is a group of people talking. You can see that these people are from different origins, only by look at them, right? Now, let me add few more details: they were gathered together in a specific location, in that case, a herb farm in Awassa, Ethiopia. Here is some more: they were talking here on a specific issue which they all have some interest – dealing with insects that damage the herb crops. Now, what the photo does not explain is that these people have specific agenda and interests, yet in the sense of elimination of insects in that farm they all share a common interest: to overcome this problematic issue successfully.

So, what is the story…? Well, the people in that photo that came to Ethiopia few years ago were buyers of herb products from Europe; Italian, Germans, British and French. The Owners of the farm were an Ethiopian businessman and an Israeli who runs the farm. The marketing and sales manager was also an Israeli. This group of people have a priceless wealth of knowledge on herbs, based on dozen of years of experience on all angles of herbs life-cycle.

The essence of this story reflects the core of the “Knowledge” issue – or let me be more specific – the “Knowledge management” issue.

And why is that? Because, knowledge is for action, not for “warehousing”. These buyers were invited to Ethiopia in order to show them all the process of growing the herbs, sending them to Europe, so the will be assure in person and develop trust relations with the new growers.

No one planned in advanced that the issue of insects will be raised during the visit. Nor, they were asked to come to the visit as formal advisers or experts in the field. However, when they were following the growing process in one of the hothouses in this huge farm, a question in regard, was raised.

Awassa, Ethiopia

Even though I work with executives and organization on Learning and Knowledge processes, at this visit to Ethiopia, I was only a company to a friend, so I took this non-official presence and opportunity to “Shadow” the event, observing it and reflect on what I saw through a prism of Knowledge and Management.

And indeed what happened was precisely adequate to what is called “Knowledge to action”; all people who were presented started a professional knowledgeable dialog between experts. No one was forced to, or lead to, or guided to open a formal session. It was ignited naturally, was held with openness, honoring each opinion and cherish experience, benefit from it. When I observed that I knew I am facing a community of practice.

This “COP” was ‘built’ from people who have relevant knowledge, which they were sharing disregard the fact that they may represent or have opposite interests, the manner of the dialog was professional, focused, open and the most important: I saw how they were all pleased when the agreed together on a mode of operation which was new knowledge that they created together.

And one more thing: they ere telling stories. I mean, when you hear what they say – you realize that they communicate their message, experience, suggestions, solutions, market details, agriculture methods, past experience, research processes – in a form of stories. These stories were their personal stories, told by them directly, and they were told in a humble manner – not to emphasize how much they know, but the contrary: how much more they have to learn, and would other people present will kindly share their experience, too. It left nothing but a deep positive impression that the main interest is to find a solution and to prominent one of others.

No technology was used in this case; or shall I say that the most ancient technology took part dominantly – people gathered and talked on an issue they find relevant and interests – in this event: how to overcome the damage from insects.

The same event duplicate itself when we got back to the farm headquarters and with the group of agronomists, working at the farm.

Tabor Herbs farm, Awassa, Ethiopia

Here again was a get-acquaintance meeting which smoothly and naturally flowed into a multi-dialog between experts on several issues which keep agronomists as well as growers busy in finding solutions.

I can only imagine trying to “pump” this new contextual knowledge and “warehouse” it in a form stored in a database.

Dave Snowden in his “Rendering knowledge” called that (2nd point): “we only know what we know when we need to know it”. Larry Prusak once said “Knowledge is profoundly social…it happens only in social interactions…”. (Hebrew!).

I believe that initiating and establishing a successful community of practice can be a combination of these two insights, and frankly, do not need “Management”. As we already know, in if not we can read Jones & Goffee research on it, titled “Leading Clever People” and raise that is the main challenge for

executives today, for what this researchers ask: “How do you manage people who don’t want to be led and may be smarter then you…”

What’s your story?

Technorati Tags: "Knowledge management" Technology,Africa,Awassa,Community,COP,Ethiopia,Farm,Herb,KM,Story,Storytelling

The stories of Africa: Chris Abani on TED.com

2009-08-14T08:26:00.000-07:00

דבר, 10.02.1960, מי יגלה משהו כאן?

2009-08-10T03:10:00.000-07:00

Is the Media - Social, or the People?!...

2009-08-09T08:18:00.001-07:00

Many of us are within what what is called 'Online Presence Management', i.e. plan, create, build, maintain and broaden their online presence over the web as well as connecting dots to networks. People want to go back to the old towm square, where they can meet others, talk and experience.

: Heraklion, Crete

We are doing it by using software applications that enable us to create content, publish it over the web, share it with the 'Worldsphere', by using the "Social" ingredients of these applications. For example, if you look at my Google profile right-hand-side list, you will see all these dots and junctions which are connected to one another. I know this is may not be a regular and general example, yet it helps me to make a point here.

Frankly, I must admit that people often ask me - when I present it during a seminar, or in some social setting - "How much time it takes you to handle it?".

: Dresden, Germany

Well, the truth is that it takes time. I cannot calculate precisely how much, yet for me, it is part of my daily professional and personal life, and a way of life. Using these means, I can contact with people, connect to people I did not know before and are relevant to what I do, publish content and share it with people that have same interests, and above all, it broaden dramatically my horizons of learning and creating knowledge.

Hence I am fully convinced and confident with the advantages, I endorse and promote many initiatives in organizations targeted to increase the way organizations and people amongst, learn, create and share knowledge - using these tools - cleverly.

In order to decrease the technophobia levels which we face sometimes in organizations, in regard of adopting new technology, we must not poit our efforts to "Teaching technology using computers", but to show people how these concept of sharing knowledge can be effective and possible using these applications with care.

: Mlada Boleslav, Czech republic

Let us look at a list of these applications, yet we will look at it not by the technology or the application name, but looking at some challenges and processes, valid in organizations, on a daily basis.

We will show how it is relevant, simple, and with fun - which I am sure will be helpful and motivating.

Let us look at the people, and not at the technology. Let us show that the process is also a very important product.

Search, find and locate knowledge - one of the real need is not only to know how to search, yet to know how to find what one is looking for. For that you have to focus and refine your search to the eye of the needle. So, go to Google Advanced Search and educate yourself to make it to be your Google search homepage. and not the regular one. It gives you excellent capabilities to uplift your skills in search and find information you need. When getting search results, point our eye to public comments made by other people who search what you was looking for. You may find them very useful even though they were made by people you do not know.

Creating new knowledge - Stories are an ancient way to share knowledge. Everyone have a story to tell, and I am convinced that everyone can tell his story. The point is to look for people who want to listen and share their stories. For that, try establishing your own blog. No matter what platform you will use, there are many, and they are all good.

It is simple and by itself gives you a real boost to write, link, enrich writing by adding other forms of content such as photos (from your Flickr account), videos (from your YouTube or Vimeo accounts) and embedded content from other social sources (Such as presentations from your Slideshare account and documents from your Scribd account). But, Writing only, is not enough. People should know about your writing, so you must make your blog accessible to relevant audience. for that to happen use links from your text to other blogs and sources, spread the word about your by sending E-Mail to your contact list inviting them to join reading and writing, put the link to your blog in your E-Mail personal signature, and so for. And, there are also some more effective tools, like using Twitter to disseminate your new posts and links to your followers.

Learning and updating - and much more important: from more and focused sources of information. On of the main tasks which is structured in playing a relevant role in the knowledge era, is continuous learning and updating to position yourself at the hearth of your field of interest. For that, you must read ("consume knowledge") whether you know where is it located, and more than that - even if you do not know where it is located. For that, it is storngly suggested that you will start to read "in the opposite direction" from what you are used to - First, list to yourself "what do I want to know" (Issues, subjects, people, etc), Secondly, put that list on the network and let it do it for you - meaning: locate it and send it to you. So, in order to operate it successfully, use RSS Reader to read RSS feeds sent to you according to the issues you mention on your 'list'. You can use popular Google Reader as your web-based RSS Reader, and add as many subscriptions (RSS feeds) you like, and you will get updates as they uploaded to the web. In general, these feeds can be RSS feeds of two kinds: one is from websites you are often browse - for example this the RSS feed page of the Technlogy section at New York Times, OR - and this is more powerful feature - you can add a subscription to the RSS feed page of the search results for a term you are looking for, for example this is the RSS feed for the term "Management" as they appear in a dedicated search engine with RSS capabilities for its search results, such as Google BlogSearch.

: Google Reader

why it is so powerful and effective? Because the Google Search spiders crawl over the net 7/24/365 a year, and whenever the "catch" the term mentioned it creates a feed alert and transmit it to the Reader. You can also use the RSS capabilities for search results of Google News, Twitter Search and any other search engine that deliver RSS feed for its search results to broaden the scope of results which are relevant to your needs.

: Twitter Search

Sharing knowledge with colleagues - Sharing is "la Raison D'être", the hearth and soul and the core of Social media concept and software applications. Therefore, let us look on examples of using the combination of sharing features and sharing applications, and its use within organizations.

One example is using Tags. They are the glue that connect the dots and network pieces of separate information into a comprehensive cover of an issue discussed on the web. Tags can be used individually and randomally. one can add as many tags as he like to content put on the web. However, a more powerful method of tags can be to set a known tag in advance of an occasion. Imagine that only three colleagues out of ten participate in a conference. They decide on a in-advanced-tag for the content they collect on the different conference sessions. Let that content be photos they take, video files they record or text they upload to their website. In return, all ten people would gain a comprehensive picture of the event, including all content uploaded and all comments made. All they have to do is look for the agreed tag on the coprporate search engine and they will get it all for free read.

Foe example the tag "Safranosphera" is a tag used to sign all content from a meeting of librarians-bloggers in Israel.

Another method of sharing is using Delicious. This application is categorized as Social Bookmarking tool. People often save favorites web addresses within their Favorites library on their web browser. Delicious offer you a fair bargain: Share (save) your favorites on your Delicious account (for example, this is my Delicious account favorites list), and in return, you will see who else save that favorites, and you can contact him, look at his delicious page and learn more than you knew till that occasion.

These examples shows that indeed we used the "social" ingredients in these applications, yet this features could be neglected and abandoned if they were not be based on the inherent engine of people who knows - to share what they know with people who really want to listen and learn.

So, will we meet at the town square?

הספרנוספירה - Zoom in ו Zoom out

2009-08-04T00:26:00.000-07:00

Knowledge Management – Know where you came from and plan where you want to go

2009-08-03T08:25:00.001-07:00

We all familiar with story about Alice approaching a junction in the wood, wondering to turn to the left or right. The advice given by Cheshire the cat is well known in the business scene: firstly, plan where you want to go, than move towards it.

Nancy Dixon demonstrate an insightful series of three great posts describing where KM had came from and what she sees for its future, ahead. It is not only a chronological and comprehensive description of this field, but it is also a closer, intimate and self-critic on what it is all about, and what happened to it along the way. It looks also at the role of the KM professionals and practitioners in the field.

After more than ten years in the Israeli organizations scene, and as one of the very first beginners of KM practitioners here, these series motivate me to lay my own perspective and look at similarities as well as dissonances, too.

Towards the end of the 90′, the term KM (Knowledge Management) was coined as if it is the relief and solutions to a very serious challenge organizations were facing: Since we are aware of our people’s knowledge, know how and experience – is a priceless gift, the emerging notion of KM lead to think that Knowledge can be managed and we can actually manage it….. we know now that it can’t be done and we are regret of the disproportional power we relate to this KM issue. As a matter of fact, my first advice or tip I share with colleagues, customers and also newcomers to this field, in regard, is this: ‘If you want a success in implementing Knowledge Management in the organization – Do not use this term in public’!

Bangalore, India

So, why this became the main obstacle in the way of organizations becoming a Learning organizations managing their knowledge?

The use of the term “Knowledge management” lead to formulation of a myth in which “Knowledge” cane be “Managed” by technological systems, as if ‘Knowledge’ is something substance you can grab by hand from it is now (people’s head..), create a repository of these ‘its’ (A database), and deliver it or make it generally usable and corporate-wide available (upon the Intranet portal). This illusion was strongly offer to organizations as a dramatic solution to all organizational challenge. Just another simple case of “If we build it they will come”. Than, as a need to produce visible deliverables, it was cheerfully adopted by organizations, and after initiating these tremendous and expensive IT projects titled “KM systems”, they had something to show: “This is our KM portal”. We build it, and now they will come.

But, “they” didn’t.

Budapest, Hungary

So, here is a question was put and it was well crafted by my colleague David Gurteen: “How can we make them use it?”.

Firstly, since Knowledge is not Information, nor Data. You can look for, collect, sometimes even to store and than maybe to retrieve it. But, as Larry Prusak said when we met him in Israel few years ago: “Knowledge is Profoundly social”. Is created and nurture within social interactions between people who seek to learn and share what they know with people that have common interest. It rises within a dialog and conversations. I t does not have a stable or fix and structured form. It cannot be put in a reservoir…

Secondly, Knowledge is not stable, unchangeable. IT is dynamic, change forms, developing and updated continuously, situation-contexted, culture-dependent, affected by randomly-changing environment. Therefore, we cannot say that if “we collect” all the current knowledge” and than, “put it somewhere” – we will know “more” than we knew before.

Cochin, Kerala, India

Thirdly, in every stage we pass on our route from the “tacit” knowledge to the “explicit” knowledge, we lose something. It was Micahel Planyi, trying to conceptualize what happened to knowledge, who said that “We always know than we can tell…”. Later, my colleague Dave Snowden, followed by saying that “We always know, more than we can tell, and we always tell more than we can write down”.

Let’s have a look at this one, closer: What organizations actually did, was precisely in the wrong direction to what they were ought to do if they were willing to “capture” knowledge. As explained above, instead of emphasizing on the “Know” stage (which is obviously hard to find and reach), since they couldn’t reach the “know” stage, they had to go ‘down’ in line to the “write down” stage. This is something , they can ‘get’. This was the start of dealing with KM as a systems that collect Word documents, PowerPoint sideshows, PDFs, Spreadsheets, etc – and put them in a database which now have a trendy and fan name: “Knowledge management system”.

Bet Lehem at the Galillee, Israel

Organizational ‘Yellow Pages’ start flourish like mushrooms after the rain: “Each person will write “what he knows” and we will have a Knowledge Management yellow pages which will include all knowledge we “have”. These efforts are expensive in time, fatigue their participants and frustrating at the “end”. People tend to under-estimate or over-estimate their skills levels and knowledge, even in expertise in which their are considered as experts. I do not know about you, but I once tried to write down “what I know..”. A very frustrating task. Not only that: till the time these efforts “ends” the “knowledge” in it is outdated…

Fourthly – and to my opinion, the most challenging of all, is the Culture and Human character issue. The effort towards establishing “An all the knowledge we have here” system, is mistakenly based on an assumption that “They will com”. That someone who need knowledge to carry out a mission, would care to look for information and learn (and above all, from a “System”) from something that someone else whom he may or may not know in advance. I doubt if it is the case in many occasion. We as humans in organizations and in general tends to be ‘creative’, i.e., to invent our own version of “Knowledge” rather to learn and share.

As a result to move forward to the “Know” level, and based on the ideas and work of Etienne Wenger, we started to see what is called “Communities of Practice” which became common in many organizations. Yet, again, the core idea of COPs was people gather together, face to face, to learn talk and share. However, technology took a significant part that enable people to “meet” virtually, asynchronously, which is a good thing in that sense as well, BUT if the soft ingredients of this notion would be presented to the people involved in COPs and if they were prepared in this new and emerging socio-technical reality and environment.

Tabor Herbs Farm, Awassa, Ethiopia

Communities may be a noble value, yet – Practice? Is there only one way in doing things in organization? How it is relate to the fact that knowledge is dynamic, that organization are complicated and complex scenes? Adopting these COPs as a standard tool blocked people from trying to experience and learn from their own experience. Adaptation in that sense bare no footprints in practice.

And so, the young and pre-mature field of Knowledge management who came into organization arena as a method to become more effective and efficient – was cruelly taken as a ‘hostage’ by the forces of Technology, and we started to see that every software or information system was market-driven re-positioning itself to be ‘A KM solution’, have ‘A KM Module’ within that was developed especially for that reason only, designed to suite ‘The KM needs’, and the most amusing I saw was an information system that its brochure shamelessly declares: “KM Ready”…..No matter what, long live the new trend….

But, we cannot and should not put it all on the Technology. The Academia was there and still is, too. Torn apart by budget constraints, looking for new ways to compete with the rise of new academic institutions that confronts their many-years-hegemony, open its arms towards the new ‘discipline’, embrace it and absorb it. However, if it would only be embraced towards the relevant field – Management…And therefore we see more and more programs that titled Knowledge Management when you scratch the upper layer and dig into the syllabus we will find that these programs equate Knowledge = Information, and so you have these studies in two fields: Computer Science and IT in one hand and Information Studies at the other hand. Meaning, they are teaching Information systems, databases, software, etc – in Computers & IT and cataloging, Information specialists studies etc – in Information studies. You can find in both branches seminars in Portals, Content management etc. These are very important issues, yet they are not Knowledge Management. Hence we are leaving in a consumer/customer world, it “Sells”.

Knowledge Management deals with Management, and as Peter Drucker said: “Manage knowledge means manage one self”. In doing so, anagers find themselves in a unique and new situation: Their people knows more than they know, they do not want to be lead by managers who knows less then they know, so how you can “Manage their knowledge?”. Goffee and Jones called it Leading Clever people.

Both sides, managers and workers, have to change and adapt to this new form of relations between them, their people and the business environment. Mangers should start to learn how to lead people that know much more than they do, and workers should change the way they deals with what they know; they have to become managers, in the sense that they must manage what they know, locate and contact colleagues with same interests or take part in the same projects. By doing so, they will fully implement the idea of Organizational Learning and Managing Knowledge.

Aiming towards the “Tell”

It is not true that people do no want to share their knowledge, on the contrary: people will be happy to share what they know – if only they will be sure that their knowledge gets real attention, by people who want to learn from them, and not to “take” their knowledge from them.

Following Polanyi, and based on many years of practicing and helping organizations, I am convinced that if we cannot really reach the ‘Know’ target (what people really know), and if we are aware that what people “Write” is not their knowledge (but documents and files they produce for certain context), we should focus on the more effective and highly developed “technology” ever invented which is the “Tell”.

Awassa, Ethiopia

Managers should encourage people to meet, talk, learn and share. This is their main responsibility today: to enable their people to meet, create and share their knowledge, which will be translated into new products and services, formulating new and effective methods.

Each one have a story to tell, each one should be heard telling its story. No question: it takes time to hear these stories, it takes time to tell them. It is also time-consuming to absorb its meanings and to make sense of it. At least one evident documented in which it made its impact where “nothing else worked” as stated Steve Denning, trying to catch management attention to the program of Knowledge Management at the World Bank. Yet, Storytelling is not just “telling a story”, but a powerful tool and mean that can be carefully use. It gives the hearer a mental relief without ‘loosing’ his awareness and conscious. Above all, it is an effective way to transform norms and values, to clarify complicated and complex situations and tasks and to make sense.

Technology, has its own role in formulating this “enabling environment”. These are what we now call web 2.0. It stands for a general term to represent software applications that enable people to create and share content in any form, on the Internet – in which sharing let people learn more and integrate their knowledge with others, may this content be text, blogs and micro-blogs, photos, videos, sideshows, favorites bookmarks and more.

Organizational Knowledge Networks

We start to see that organizations establish knowledge networks in which the Intranet portal is ‘town square’ in which people get to know each other, talk, discover colleagues and develop relations, tell and share their stories, create new knowledge together.

Lucca, Italy

These relations can later be develop and broaden, in building and managing their Online Personal and Professional Presence, using sharing-software applications. We see knowledge networks in which the former organizational “Directory” is now a network constructed with each person’s blog is junction to as many other blogs with as many connection possible. This network acts synchronically or asynchronically, based on circumstances. In the blog posts or links-lists each one can share their stories and knowledge.

הללויה!

2009-08-02T00:55:00.001-07:00

תמונה שלי מ SeaDragon של Microsoft

2009-08-02T00:15:00.001-07:00

ניהול ידע - דע מאין באת ותתכנן לאן אתה הולך...

2009-08-01T03:14:00.001-07:00

מעליסה ועד ימינו

כולם מכירים את עליסה שפגשה ביער את צ'שייר החתול ושאלה אותו לאן לפנות, שמאלה או ימינה. התשובה שלו נכנסה מאז לארסנל המשפטים רבי המשמעות, דווקא בעולם הניהול: אם אינך יודע לאן אתה רוצה להגיע, אין זה משנה לאן תפנה..

ננסי דיקסון בבלוג המצוין שלה Conversation Matters העלתה סדרה מרתקת של שלושה פוסטים תחת הכותרת "היכן היה ניהול הידע ולא הוא הולך...". מחד, זו סקירה כרונולוגית מקיפה למדי של התפתחות התחום, אך יחד עם זאת, זו גם התבוננות ביקורתית אמיצה על התחום, על מה שקרה לו בדרך, ועל תפקדם של המובילים אותו והעוסקים בו בכך.

בתקופה הראשונה, השימוש במונח, 'ניהול ידע' - המגלם בתוכו את ההכרה שידע ניתן לנהל כשאר המשאבים הארגוניים - הוא משהו שמרבית העוסקים בכל מצטערים עליו. תמיד טענתי, ואני מתחזק בכך עכשיו עוד הרבה יותר, שהביטוי 'ניהול ידע' הוא אחת המכשלות הגדולות העומדות בדרכם של ארגונים בבואו להפוך לארגונים הלומדים ומנהלים את הידע שלהם.

השימוש בביטוי הזה הוביל למיתוס שאת ה 'ידע' ניתן לנהל על ידי מערכות טכנולוגיות, כאילו שידע הוא 'חפץ' שניתן לקחת אותו מהמקום בו הוא נמצא (ראשם של העובדים), ליצור ממנו מאגר (בסיס נתונים), ולהנגיש אותו לכל המעוניין באופן זמין לכולם (בפורטל האינטרה-נט הארגוני). מקסם השווא הזה, הוצע בעוצמה דרמטית לארגונים בידי ספקי טכנולוגיה ששיווקו את הרעיון: If we build it they will come...ואז - מתוך הצורך והלחץ 'לייצר תוצאות נראות', הרעיון הזה אוּמַץ בחדווה על ידי ארגונים. הנה משהו שאפשר להראות: "זה הפורטל שלנו!". אט אט, החלו הארגונים לראות בפליאה, ובהמשך - באכזבה ותסכול, שנוסחת הקסם אינה פועלת...

ומדוע הנוסחה לא פועלת?

ראשית, ידע אינו מידע או נתונים. מידע או נתונים ניתן לאַתֵּר, לאסוף, ולעתים אולי אף לאַחְסֵן ואחר כך לאַחְזֵר. אבל, כפי שאומר Larry Prusak, ידע הוא 'דבר' חברתי, הוא נוצר וצומח באינטראקציות חברתיות בין בני אדם, בדיאלוג, בשיח. אין לו צורה או מתכונת ברורה ומובנית, ועל כן הוא אינו ניתן 'לאגירה'.

שנית, ידע אינו דבר 'יציב', קבוע שאינו משתנה. ידע הוא דינאמי, משנה צורה, מתפתח, תלוי-מצב, תלוי תרבות, מושפע מהסביבה שגם היא משתנה חליפות. על כן לא ניתן לומר שאם נוכל 'לאסוף את כל הידע' ו 'לשים אותו באיזה מקום', אנחנו נדע יותר.

שלישית, בכל תחנה בדרך מהידע 'הסמוי' אל הידע 'הגלוי', משהו אובד בדרך. היה זה , Polanyi, בתארו את הבעייתיות של ידע גלוי לעומת ידע סמוי, שטבע בשעתו את הביטוי: You always know more than you can tell, ואח"כ Snowden שהמשיך וקבע ש: You always know, more than you can tell, and you always tell more than you can write down - בכדי לתאר זאת.

ארגונים עשו את הדרך ההפוכה למטרה שאותה רצו להשיג: היות והם מאוד מעוניינים 'להגיע אל הידע' (Know) - אך אי אפשר "לקחת" את הידע משם - בצר להם, הקימו מערכות טכנולוגיות שלכל היותר תוכלנה לאחסן את הנתונים שאותם אולי ניתן "לקחת" (Write). כלומר במקום לפעול בדרך שהיו אמורים ללכת - מ Write ל Tell ומשם ל Know, הם עשו את המסלול ההפוך: מ Know ל Tell ומ Tell ל Write. ואז ראינו תופעות כמו הקמה של 'דפי זהב ארגוני' (כל אחד יכתוב 'מה הוא יודע', ואז יהיה לנו מדריך דפ"ז...). מאמצים ארגוניים אלו הם יקרים, ארוכים, מעיקים, ובסופו של דבר התוצאה המתקבלת אינה ידע וגם אינה רלוונטית משום שהידע כאמור דינאמי ומשתנה חליפות. אני ניסיתי פעם לכתוב על דף לבן ריק 'מה אני יודע'. אני לא יודע מה הניסיון שלכם אומר, אבל זו משימה מתסכלת ביותר.

רביעית, ולדעתי, המרכיב הבעייתי מכולם, מרכיב התרבות והאופי האנושי - המאמץ הזה, של הקמת "מערכת טכנולוגית שמכילה את הידע הארגוני" (אין דבר כזה, אבל נניח שכן...) - נשען על העובדה המאוד-לא-מובנת-מאליה ש "they will come", כלומר, שמאן-דהו בארגון, ברצותו למלא משימה שבתחום אחריותו, או להתמודד עם מטלה שהוטלה עליו, יטרח לללמוד ועוד ממערכת טכנולוגית: חפש, ואחר כך לקרוא מה שמישהו אחר כתב על אותו נושא. ועוד דבר - וזה מתייחס למה שנודע בביטוי Best Practice (ההתנסות הטובה ביותר) - ארגונים שאספו כאלה וריכזו אותם במאגר קבעו בעצם כי לכל פעולה שצריך לבצע יש ניסיון נצבר אחד, 'פתרון בית ספר'..."כזאת תראו וכך תעשו...". זה אינו נכון, וגם מונע התנסויות אחרות, דרכי פתרון מגוונות לבעיות שונות ולמעשה 'מקטין ראש', בעת שבה צריך יותר מכל להיות סתגלן למציאות משתנה.

והנה, התחום הצעיר 'ניהול ידע' שהחל לצמוח באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת במגזר הארגוני כדרך של הארגון להתמודד עם הרצון להגביר את האפקטיביות הארגונית ולפעול נכון יותר וטוב יותר - נוּכַס באכזריות על ידי ספקי הפתרונות הטכנולוגיים, והתחלנו לראות מציאות בה כל ספק תשתית טכנולוגוית או כל מערכת מידע מציג ללקוחות פוטנציאליים 'מערכת ניהול ידע'. אין זה משנה אם מדובר בתוכנה להנהלת חשבונות, מערכת לניהול מסמכים, מערכת תומכת למידה מקוונת, ארכיב ממוחשב, מערכות לניהול קשרי לקוחות, מה לא. הכל הולך.

אבל, ספקי הפתרונות הטכנולוגיים לא היו שם 'לבד'. האקדמיה, שבשנים אלו עסוקה מאוד בגיוס תקציבים, בתחרות עזה בין המוסדות האקדמיים, החלה לפתח תוכניות לימוד תחת הכותרת העכשוויסטית האופנתית 'ניהול ידע', וכך אנחנו רואים יותר ויותר תוכניות לימוד כאלה במחלקות ללימודי מידע (בעבר לימודי ספרנות, ואח"כ - מידענות,) ובמחלקות למדעי המחשב (בעבר מחשבים ומערכות מידע, אח"כ פורטלים, ואח"כ ניהול תוכן). והנה הרציונל לכך, ממש 'ברור': התחום נקרא 'ניהול ידע' - ידע = מידע, מידע=ספרנות ומידענות, ו/או מידע=מערכות מידע....מחשבים וטכנולוגיה.

אבל, שכחנו שהתחום 'ניהול ידע' הוא תחום בתוך עולם התוכן של ניהול....ועל כן מדובר בניהול של ארגון בעידן הידע. עידן בו העובדים יודעים יותר מהמנהלים שלהם על התחום בו הם עוסקים. עידן בו מנהלים צריכים להתאים את תפקידם לניהול של 'יודעים', בעוד שבעבר, הם (המנהלים היו ה 'יודעים') והעובדים היו המְבַצְעים. עידן בו מנהלים צריכים יותר מכל להכשיר את עובדיהם לפעול באופן אפקיבי, כלומר, להפוך למנהלי - של הידע שלהם: ללמוד, ללמוד ולממוד, לשתף פעולה עם עמיתים, ליצור הזדמנויות לשיחה, חליפין ויצירה של ידע חדש במשותף. זו המשמעות האמיתית של ניהול בעידן הידע: כל אחד בארגון לומד ומלמד. כל הזמן. ההפרדה המלאכותית בין למידה לבין עשייה, אינה קיימת עוד. בכל נקודת זמן בעידן הנוכחי, אנחנו לומדים תוך כדי עשייה ועושים תוך כדי למידה. בעבר היינו מצויינים בנגינה על פי תווים ידועים מראש, עליהם התאמנו שוב ושוב ושוב. כיום אנחנו כותבים את התווים תוך כדי נגינה. הכישורים של עובדים בימינו הם ביכולתם לדעת איך יוצרים תווים בסביבה דינאמית, כשלא תמיד ברור מי הלקוח (קהל המאזינים למוסיקה), לא תמיד ברור מראש מה מרכיבי היצירה (מהם תחומי הידע לו נזדקק), ולגמרי לא בטוח שיהיו לקוחות...

בקיצור, צריך ללמוד איך לומדים, וזה הידע החשוב באמת. ועכשיו, איך אפשר ל"נהל ידע"?

בעולם מורכב ומסובך שכזה, המאמץ האפקטיבי ביותר שנוכל לעשות על מנת לעשות שימוש מושכל בידע קיים ולפתח ידע חדש, אינו נמצא ב Write ולא אפשרי להגיע באמת אל ה Know. מה שאפשר לעשות, הוא להתרכז ראשית ב Tell. כלומר, ארגון הרוצה להביא לכך שיפעל באופן אפקטיבי יותר, ייצור ידע חדש ויעשה שימוש מושכל בידע קיים, צריך לאפשר סביבה 'חברתית' - ליצור אווירה שתעודד מפגש בין מומחים. במפגשים אלו, אין צורך להגדיר מבנה פרמאלי קשיח, אלא רק לתת למומחים לדבר ביניהם. זה הכל. בעלי ידע יחפשו תמיד לשוחח עם עמיתים עימם יש להם עניין משותף. מפגשים אלו לא יהיו חד פעמיים ונקודתיים, אלא יהפכו לשגרה ארגונית ברוכה. התפקיד המרכזי של מנהלים בארגונים כיום, הוא לאפשר מפגשים כאלה.

אסור לטעות, או להפחית מתפקידה הנכון של הטכנולוגיה: בארגונים מבוזרים, פרוסים גיאוגרפית על פני יבשות, ניתן בהחלט להסתייע בטכנולוגיה על מנת ליצור מפגשים סינכרוניים ו/או אסינכרוניים, בהם יוכלו עמיתים להיפגש, להכיר, לתקשר, להחליף ידע וליצור ידע חדש. כל טכנולוגיה עשכווית יכולה לתמוך בכך, אך בבסיס העניין לא עומדת הטכנולוגיה אלא הרצון והמוטיבציה ללמוד, לחלוק ולשתף, מתוך הידיעה כי השיתוף הוא הדרך היחידה בעידן הנוכחי להציע מענה מורכב ומסובך ללקוח. מענה מורכב ומסובך הנשען על ידע מכמה תחומים - דבר המחייב שיח בין מומחים.

או אז, יווצרו 'דפי זהב ארגוניים' רלוונטיים ואפקטיביים כסביבות ידע, שתישענה על אינטגרציה בין כמה תשתיות טכנולוגיות אותן אנחנו מכירים כיום, הנקראים 'מדיה חברתית'. בעיניי, 'ניהול נוכחות מקוונת ברשת', (או כמו שירדן קרא לזה כבר מזמן 'מערכת לניהול מוניטין') הוא חלק מובנה מהחיים המקצועיים של כל מנהל, עובד ובעל ידע בארגון. אבני הבניין לכך הן בלוג, Twitter, Flickr, YouTube ודומיהם.

"ספר הטלפון הארגוני" שפעם היו בו רק מספרי הטלפון, כתובות הדוא"ל ומידע בסיסי בלבד, יהפוך להיות רשת חברתית בה לכל מנהל ועובד בארגון יש 'מקום לספר את הסיפור שלו'. המקום הזה הוא האתר האישי שלו, בלוג שיהיה סביבה אישית בה הוא כותב, לומד, מלמד ומשתף - בסגנון שלו.

למה 'סיפור'? כי סיפור זו הדרך היחידה בה בני אדם יכולים לתאר או להמשיג לעצמם או לעמיתיהם רעיונות מורכבים ומסובכים, להעביר ידע בלתי פורמאלי וליצור ידע במשותף. למה סיפור-סיפורים? כי זה לא רק 'לספר סיפור באופן טכנו-מכניסטי. זו ה "טכנולוגיה" האנושית היעילה ביותר ליצור משמעות, (Sense Making) לתקשר, לרכוש תשומת לב, להניע לפעולה, לנהל, לסמן עתיד.

על תפקידם של המקצוענים בהובלת התחום כותבת ננסי בסוף הרשימה השלישית. גם אנחנו בפורום ניהול הידע בישראל, החלטנו בחודשים האחרונים למסד, להרחיב ולהעמיק את פעילותנו בפתוח תחום הידע על ניהול הידע בארגונים בישראל. בין שאר הנושאים שבפעילות הפורום, נמצא גם תחום התורה המקצועית, אותו לקחתי על עצמי להוביל ביחד עם עמיתים.

יהיה מעניין, והחשוב מכל: צריך לסמן לאן אנחנו רוצים ללכת. בזה נעסוק בשלב הראשון.

הנה הקישורים לחלק הראשון, לחלק השני ולחלק השלישי בבלוג של ננסי.

ביקור בנצרת

2009-07-26T02:54:00.000-07:00

על ספרניות ובלוגים - ב "שיעור חופשי" תמוז תשס"ט

2009-07-09T04:24:00.001-07:00

משמח מאוד להיווכח שהבלוגים הופכים יותר ויותר להיות אמצעי רווח לשיח ודיאלוג, גם בין ספרנים לעמיתיהם ובינם לבין לקוחותיהם בספריות ובמרכזי המידע. בגליון תמוז תשס"ט של עיתון חדשות החינוך 'שיעור חופשי' של הסתדרות המורים, מתפרסמת הכתבה של גלית לוי (דלגו ל עמ' 36) המספרת על ספרניות בלוגריות. שמחתי לראות שחלק מתלמידותיי, שכבר כתבתי עליהן כאן כי "עולים התלמידים על רבם", מספרות מניסיונן בכתבה זו, וגם אני שיתפתי מניסיוני כבלוגר וכמורה של בלוגרים.

תודה לאילנה על ההפנייה של הכתבת אלי.

הבלוגים המוזכרים בכתבה הם:

'ספריה שלנו' של אביטל85

'רשימות של ספרנית דיליטנטית' של מיז קיי

'משולחנה של אילנה' של אילנה שקולניק

'הבלוג של מיקה' של מיקה בכר

'Ofakim Blog' של ניקי אהרוניאן

תוכלו לפגוש בלוגרים רבים נוספים אם תעיינו בצד שמאל של הבלוג שלי, ברשימות הקישורים הנקראות 'הבלוגרים והבלוגריות שלי'.

הנה כמה טיפים שנתתי בראיון לכתבה, הם טובים לבלוגרים באשר הם:

כתבת ולא פרסמת שכתבת, כאילו לא פרסמת
כתבת, פרסמת ולא קישרת - כאילו לא עשית דבר
כתבת, פרסמת וקישרת, מצוין. אבל, לא להגזים בקישורים
תנו לתוכן לדבר, עזבו את הקוסמטיקה
כתבו למען הקורא ולא למען הכותב...
סבלנות!
שמרו על קשר רציף ודיאלוג מתמשך עם הקוראים, אבל אל 'תעמיסו'

בהצלחה וקריאה מהנה

רשימת קריאה: על ניהול, למידה וידע

2009-07-05T00:15:00.001-07:00

כמשוטט קבוע בחנויות ספרים, הזדמן לי בחודשים האחרונים לקרוא מספר ספרים בתחומים המשיקים לעיסוק בניהול, למידה ובידע, והמאירים זוויות שונות ובלתי שגרתיות על הצורך בניהול ידע ולמידה ארגונית בארגונים בימינו, עידן של מורכבות ומסובַּכוּת. הנה כמה מהם:

"תעתועי האקראיות" ו "הברבור השחור" - של נסים ניקולאס טאלב ("הברבור" יצא לאחרונה בעברית. הספר פורסם במקור באנגלית ב 2006, בטרם המשבר הכלכלי הנוכחי אם כי הוא מתואר שם...)
Outliers של Malcolm Gladwell (באנגלית), מחברם של The Tipping Point ושל Blink (שתורגמו לעברית)
"לא רציונלי ולא במקרה" של דן אריאלי
"יש הגיון בחיים" ספרו החדש של טים הרפורד, מחברו של "הכלכלן הסמוי"
"התמוטטות" של ג'ארד דיימונד המתאר את הסיבות שהביאו להתמוטטותן של אימפריות, שממנו ניתן בהחלט להשליך על ארגונים.
"חם, שטוח וצפוף", ספרו החדש של טום פרידמן, יצא לאחרונה בעברית, והוא עושה זאת שוב לאחר ההצלחה המדהימה של "העולם הוא שטוח". גם בספר הזה יש קישור מרתק לתפקיד הניהול בארגונים ובחברות, ולמקומו של הידע בניהול.

אגב, אתר Shelfari מאפשר לתעד את הספרים שלך ולמצוא מי עוד קורא את הספרים שאתה מתעניין בהם, וכך ליצור דיאלוג מקצועי רלוונטי. הנה הקישור למדף הספרים שלי. ועוד מקור - הבלוגר שלמה יונה כותב בבלוג בין השאר על הספרים שהוא קורא, מקור מאוד מעניין על ספרים בכלל ועל ספרי ניהול בפרט. זה הקישור לבלוג, וזה הקישור לקטגורית ספרים בבלוג שלו. איזה ספרים אתם קראתם לאחרונה?!

Embedding from Google Books

2009-06-20T08:49:00.000-07:00

אסור לבטל תורה

2009-06-14T02:51:00.001-07:00

גם מאימא שבאה עם התינוק ללימודים!

התכנית ללמידה ארגונית וניהול ידע בחטיבת הנדסה ותכנון בבזק 1999-2004

2009-06-05T09:02:00.000-07:00

הנה המצגת:

The Knowledge management and Organizational Learning program at Bezeq - Engineering & Planning division 1999-2004

View more Microsoft Word documents from Yigal Chamish.

סַפְרַנוֹ-סְפֵירַה - הכנס הראשון בישראל לבלוגרים-ספרנים - איך ומה היה?

2009-05-18T09:05:00.001-07:00

תמונות מהמפגש - כאן או כאן

סרט וידאו (של אלכסיי) - כאן

כותבים על המפגש שהיה:

סמדר מלמד, אורן מאורר, אילנה שקולניק, ירדנה נפתלי, ג'וליאנה, אילנה שקולניק-בקל, אלכסיי גוניקשטיין, מירה סטולר,

מי כבר הודיע/ה שמגיע/ה:

ירדנה נפתלי, אילנה שקולניק, אילנה שקולניק-בקל, אמא של מתבגרים, אריאל הדרי, עדי עיוואן, קיסקין מרטישקין, שרה כהן, סמדי מלמד, ג'וליאנה, אורן מאורר ומיכל הלר-מאורר, אסטה ורזר, מירה סטולר, אליסה שחם, הדס אביבי, עידית סופר, אביטל85, אלכס קוניגשטיין,

כבר כותבים על המפגש המתקרב:

ירדנה נפתלי בבלוג ‘הספריה ואני’, אילנה שקולניק בבלוג ‘משולחנה של אילנה’ ושוב כאן, אמא של מתבגרים בבלוג ‘אמא של מתבגרים' ועוד פעם כאן, אלכס גוניקשטיין בבלוג Libonly וגם כאן, מיקה בכר בבלוג ‘הבלוג של מיקה’, פנינה מטס בבלוג ‘מתחילה מחדש’, אילנה שקולניק-בקל בבלוג ‘הבלוג של אילנה ודניאל’, ג'וליאנה בבלוג 'המקום של ג'וליאנה', סמדי מלמד בבלוג 'הספריה של מכללת עמק הירדן, אריאל הדרי בבלוג 'דברים שרואים מכאן' וגם כאן, אורן מאורר בבלוג meorero, הדס אביבי בבלוג 'למען הנסיון', עידית סופר בבלוג 'משולחנה של רחובותית', סנה פסקין בבלוג 'בית אריאלה', קיסקין מרטישקין בבלוג ציפור הנפש

והנה נוסח ההזמנה:

שלום לכולן/ם, חשבנו שזה יהיה נחמד מאוד להיפגש, לשוחח, ולבלות זמן ביחד,

מי זה ‘חשבנו’? משולחנה של אילנה, אימא של מתבגרים ועבדכם הנאמן שגלגלו את הרעיון (לפתחו של יגאל… J)

למה חשבנו כך? כי בני אדם אוהבים להיפגש, To socialize. מניסיון של למעלה מחמש עשרה שנים באינטרנט, מסתבר שגם בלוגרים הפעילים בעולם הווירטואלי - מאוד אוהבים להיפגש פנים אל פנים. כך היה בכנס הבלוגרים הראשון בישראל שערכתי ביוני 2005 בתל אביב, כך היה ביום הכיף לבלוגרים שערכתי בגלבוע בדצמבר 2006, כך היה בכנס הבלוגרים הבינלאומי שנערך במרכז הבינתחומי בהרצלייה ביולי 2007, ואנחנו בטוחים שגם המפגש המתוכנן שלנו, יהיה מוצלח מאוד.

למה מפגש ספרנים-בלוגרים?! כדי ליצור מסורת של מפגשי פא"פ לספרנים בלוגרים לצרכי היכרות, פיתוח ידע ולמידה משותפת

מי המוזמנות והמוזמנים? כל אלה שלמדו יחד עם יגאל חמיש, במסגרות שונות ובמקומות שונים.

מתי המפגש? רשמו ביומן: יום ששי, 15 במאי 2009, בין השעות 0900-1300

היכן המפגש יתקיים? בביתנו בכוכב יאיר (על כביש 6, מחלף אייל), ראו הקישור הזה (אנא ראו גם היכן החנייה והחנו רכביכם שם).

מה נעשה במפגש?

· ניפגש, נתוודע, נאכל ונדבר (0900-1000)

· נספר סיפורי בלוגים ובלוגרים (1000-1130)

· נערוך סיור רגלי קצר בסביבה (10-15 דקות הליכה בכל כיוון), כולל תצפית מגבעת המוצב – ראו בקישור הזה (1130-1300)

· ניפרד לשבת שלום (1300)

האם המפגש בתשלום?

לא

מה צריך לעשות בכדי להשתתף?

להודיע לאילנה שקולניק בדוא"ל ilana1807@gmail.com על השתתפותכם, כדי שנרכז את הבאים, ונוכל להיערך. (תוכלו להודיע ב Cc גם אלי.)

איך אפשר לעזור?

אז ככה:

1. לפרסם את דבר המפגש הזה בבלוגים שלכם, עם פתיח שלכם, ולצרף את הנוסח הזה, ולשלוח הפניות מהפוסט שלכם לכאן.

2. ספרו על המפגש לעמיתיכם, והפיצו הלאה לבלוגרים אחרים שאתם מכירים ושיהיו מעוניינים להשתתף.

מה צריך להביא?

· בקבוק שתייה אחד, או מאפה אחד (בבקשה לתאם עם אילנה) אך אנא הביאו רק משקה או מזון קנוי וכשר. יהיו כלים חד"פיים.

מה רצוי להביא?

· מצלמה או מסרטת וידאו (כדי לתעד, לתעד ולתעד)

· מחשב נייד (למי שירצה לעשות Live Blogging תוך כדי)

מה עוד?!

זהו. תבואו (בזמן!)

להתראות!

איך כותבים רשימה בבלוג שלך ב Blogger?

2009-04-27T03:42:00.000-07:00

אפשר לכתוב טקסט רגיל ולא לעשות איתו כלום. אבל כדאי להשתמש בקישורים כך שהטקסט יהיה עשיר וחווייתי יותר. למשל, אם אני רוצה לתאר ספר טוב שקראתי לאחרונה, אני יכול לכתוב את השם שלו (אין מחיר לחופש) אבל אני גם יכול לתת קישור אל אתר הספר אשר יעשיר את הקורא במידע נוסף. למשל, אפשר לכתוב כך: קראתי השבוע ספר מרתק. יכולתי כמובן לכתוב שמדובר בספר 'רעש' של המחבר 'יעקב בורק'. אפשר גם לתת איור או תמונה שמתארת את הספר. איך? אפשר לתת קישור לתמונה. אבל, אפשר גם אחרת: אפשר להביא את התמונה עצמה, על ידי קישור לתמונה ו 'הוסף תמונה', כמו שאתם רואים כאן: ויש אפשרות שלישית, לטעון תמונה, מתוך קובץ תמונה שנמצא במחשב שלך, כך:

אין מחיר לחופש

2009-04-13T09:36:00.001-07:00

בארבעת הימים האחרונים נוכחתי בכך (שוב) מחדש...לא הרחקנו מדי, רק עד כרתים. היה בהחלט מהנה: לא יאומן כמה האי הזה גדול. הספקנו לתייר בעיקר ברצועה הצפונית, ובאתרים המרכזיים. השפה ברחוב היתה בעיקר עברית..ומרבית המלונות פתחו איתנו, הישראלים, את העונה. הברכה השגורה והמקובלת אצל היוונים זה לזה היא Kali Season, "שתהיה עונה טובה", מן עירוב יווני-אנגלי שכזה. בכל מקום בו זיהו אותנו כישראלים (וזה היה בכל מקום, מבלי שפתחנו את פה...) דאגו להזכיר לנו בחיוך מנחם שרק לפני כמה שבועות, הנבחרת הישראלית בכדורגל 'קיבלה בראש' מהיוונים. אפילו בעל הטברנה המקסים שאצלו סעדנו, אמר לי בצאתנו:

"...Next time you should consider which football team you support"

במקביל לביקור בכרתים ובין לבין אתריה, גמעתי וגמאתי בחדווה רבה את הספר 'אין מחיר לחופש' (How to be free) של Tom Hodgkinson. רב מכר נוסף, לאחר 'אלוף בטלות' שפספסתי (פאדיחה...). הספר פורסם בחו"ל ב 2006, ויצא בעברית בתחילת השנה בתרגום מצויין של יניב פרקש, שעשה מלאכה ראויה ביותר בהסבה של כל המינוחים והביטויים משפת המקור - לעברית, באופן שלא יאבד ההקשר והרצף.

הספר מקסים בעיניי: מלמד - ומכיל שפע אזכורים והמלצות לעיון ולקריאה נוספת, ומציג יריעה רחבה, ומאידך מעורר ומעודד מחשבה, מטלטל ולעתים קרובות מוביל אותך באף לסמטה ללא מוצא, ומכריח אותך לבחון לעומק את הנחות היסוד על פיהן אתה חי, בבחינת "הבאת את כל זה על עצמך ועכשיו - תתמודד...". חומר רב למחשבה.

לא מזמן סיימתי לקרוא את Outliers, ספרו (השלישי, המצוין כמו הקודמים: The Tipping Point ו Blink) של Malcolm Gladwell. הספר נושא את כותרת המשנה The Story of Success ובו גלאדוול מספר בכישרון מדהים על העקרונות שעומדים בבסיסן של הצלחות, וגם הוא מנתץ אחת לאחת 'אמיתות' קלאסיות באשר לסיבות המביאות להצלחה. אני ממליץ לכל שוחר הצלחה לקרוא את Outliers (עדיין לא יצא בעברית והבנתי שגם קשה להשיגו בישראל לרכישה), כדי להתחזק בתחושה כי אין תחליף לעבודה קשה ולהתמדה, אך רצוי גם להיוולד בתאריך המתאים, בתקופה המתאימה, במדינה המתאימה, להורים המתאימים, בתרבות המתאימה, ועוד כהנה וכהנה, וכבר נתתי לכם את תמצית התובנות - אבל הסיפור עצמו - וגלאדוול יודע לספר סיפור - מרתק.

ספר נוסף שיצא לאחרונה במהדורה עברית, ממש לפני הפסח הוא 'חם שטוח וצפוף' של Tom Friedman, שפורסם במקור והפך מייד לרב מכר עולמי בשם Hot, Flat and Crowded - Why We Need a Green Revolution: And How It Can Renew America. הספר, המשכו 'של 'העולם הוא שטוח', מתאר תסריט לפיו ארצות הברית של אמריקה צריכה לקחת על עצמה את הובלת הטיפול בהתחממות הגלובאלית, כמזור לכל תחלואיה ודרך לחזרתה להובלת העולם החופשי.

עולם חופשי, מחזיר אותי ל 'אין מחיר לחופש' - מחד, ולתנאים מיטביים לחופש: שקט.

בקיצור, אכן, אין מחיר לחופש. ובעיקר, כזה שאתה מצליח לנטרל בו את הרעש. לכך, לא חייבים לצאת מהבית, אפשר לקרוא את רעש - קווים לדמותה של הפרעה תרבותית, של יעקב בורק (מחבר 'האם שימפנזים חושבים על פרישה?').

וזה מה שאני עושה בדיוק עכשיו, קורא את 'רעש', בשקט.

חג שמח!

ספרנו-ספירה - מפגש הספרנים-הבלוגרים הראשון בישראל!

2009-04-08T09:17:00.000-07:00

מי כבר הודיע/ה שמגיע/ה:

ירדנה נפתלי, אילנה שקולניק, אילנה שקולניק-בקל, מיקה בכר, אמא של מתבגרים, אריאל הדרי, עדי עיוואן, קיסקין מרטישקין, שרה כהן, עירית קולקובסקי, סמדי מלמד, סימה שמעוני, פנינה מטס,

כבר כותבים על המפגש המתקרב:

ירדנה נפתלי בבלוג ‘הספריה ואני’, אילנה שקולניק בבלוג ‘משולחנה של אילנה’, אמא של מתבגרים בבלוג ‘אמא של מתבגרים’, אלכס גוניקשטיין בבלוג Libonly, מיקה בכר בבלוג ‘הבלוג של מיקה’, פנינה מטס בבלוג ‘מתחילה מחדש’, אילנה שקולניק-בקל בבלוג ‘הבלוג של אילנה ודניאל’

והנה נוסח ההזמנה:

שלום לכולן/ם, חשבנו שזה יהיה נחמד מאוד להיפגש, לשוחח, ולבלות זמן ביחד,

מי זה ‘חשבנו’? משולחנה של אילנה, אימא של מתבגרים ועבדכם הנאמן שגלגלו את הרעיון (לפתחו של יגאל… J)

מי המוזמנות והמוזמנים? כל אלה שלמדו יחד עם יגאל חמיש, במסגרות שונות ובמקומות שונים.

מתי המפגש? רשמו ביומן: יום ששי, 15 במאי 2009, בין השעות 0900-1300

מה נעשה במפגש?

· ניפגש, נתוודע, נאכל ונדבר (0900-1000)

· נספר סיפורי בלוגים ובלוגרים (1000-1130)

· נערוך סיור רגלי קצר בסביבה (10-15 דקות הליכה בכל כיוון), כולל תצפית מגבעת המוצב – ראו בקישור הזה (1130-1300)

· ניפרד לשבת שלום (1300)

האם המפגש בתשלום?

לא

מה צריך לעשות בכדי להשתתף?

איך אפשר לעזור?

אז ככה:

1. לפרסם את דבר המפגש הזה בבלוגים שלכם, עם פתיח שלכם, ולצרף את הנוסח הזה, ולשלוח הפניות מהפוסט שלכם לכאן.

2. ספרו על המפגש לעמיתיכם, והפיצו הלאה לבלוגרים אחרים שאתם מכירים ושיהיו מעוניינים להשתתף.

מה צריך להביא?

· בקבוק שתייה אחד, או מאפה אחד (בבקשה לתאם עם אילנה) אך אנא הביאו רק משקה או מזון קנוי וכשר. יהיו כלים חד"פיים.

מה רצוי להביא?

· מצלמה או מסרטת וידאו (כדי לתעד, לתעד ולתעד)

· מחשב נייד (למי שירצה לעשות Live Blogging תוך כדי)

מה עוד?!

זהו. תבואו (בזמן!)

להתראות!

ניהול נוכחות מקוונת ברשת - על ניהול , למידה וידע - בתום הכנס

2009-03-22T14:36:00.000-07:00

קישורים לפוסטים שנכתבו בעקבות המושב בכנס, בסוף הפוסט הזה.

זוכרים את 'עולים התלמידים על רבם'..? כתבתי שם בגאווה גדולה על תלמידיי שהקימו לעצמם אתרים אישיים ואט אט ממצבים את עצמם כבעלי מוניטין מקצועיים בתחום העיסוק שלהם. בשבוע הבא, בימים ב-ד, 16-18 במרץ 2009, ייערך הכנס השנתי מולטי ידע 2009 שעורך 'מרכז ההדרכה לספריות בישראל' בכפר המכבייה ברמת גן. אחד המושבים בכנס, ביום ב', 16 במרץ 2009, בין השעות 1430-1600 יעסוק ב 'ניהול נוכחות מקוונת ברשת' בו ישתתפו ירדנה נפתלי, מנהלת הספריה עירונית מידעטק בנהריה, הכותבת בבלוג 'הספריה ואני', אילנה שקולניק, ספרנית ומידענית ומנהלת מרכז המידע לתושב ברשת הספריות 'כותר ראשון' בראשון לציון הכותב בבלוג'משולחנה של אילנה', עמיתי הבלוגר עידו קינן, הכותב בבלוג 'חדר 404' - ואנוכי. נדבר על האתגרים בעולם המידע והידע המביאים לצורך להקים, לתכנן ולנהל נוכחות מקוונת ברשת, כאשר כל משתתף יביא את הסיפור האישי שלו, צפוי להיות מעניין, וכולם מוזמנים: המצגת שלי

Online Presence Management - ניהול נוכחות מקוונת ברשת

View more presentations from Yigal Chamish. הפוסט של ירדנה Sure כתבה על הכנס אמא של מתבגרים סלבריטי לשבוע - משולחנה של אילנה כנס מולטי ידע 2009 - בגמר היום הראשון - משולחנה של אילנה בתום הכנס - הבלוג של ירדנה נפתלי דניאל (שבעים ושניים זקנים) על הכנס